נחלת יוסף סי' ה' – ניסן

בשבת הגדול  אחר תפילת מוסף מנהגינו לומר האזהרות של רבי יהודה הלוי ז"ל הקבצו ושמעו כ"י ויש בה הלכות פסח בקצרה. מר"ח ניסן קורין בקרבנות הנשיאים דבר יום ביומו.:

כל יום טוב שחל להיות בשבת או בערב שבת המנהג להתחיל בשיר השירים ולסדר כל השייך לשאר שבתות, אח"כ אומרים מזמור השייך לאותו יום בניגון וקול ערב ואחר כך אשרי האיש והללויה הללו א-ל בקדשו, וטעם לאמירת אשרי האיש בעבור כי ימי המועדים המה ימי שמחה ויש לחוש שמא מתוך השמחה יבואו לידי ליצנות ועבירה ח"ו, ע"כ אומרים אותו, (ועייך בשתילי זיתים טעם אחר):

מנהגינו בשני לילות ראשונות של פסח לקרות ההלל בנעימה בביהכנ"ס בברכה תחלה וסוף:

קריאת ההלל ביו"ט ובחנוכה כשגומרים את ההלל כתב מר"ן באו"ח סימן תפ"ח וז"ל "בהלל אפילו עשרה קורין כאחד" משמע הש"ץ והציבור ביחד ואין שם עניית הללויה, אבל מנהגינו מיוסד ע"פ מה שכתב הרמב"ם פ"ג מ[הלכות] חנוכה וז"ל  "מנהג קריאת ההלל בימי חכמים הראשונים, כך היה:  אחר שמברך הגדול שמקרא את ההלל, מתחיל ואומר הללויה, וכל העם עונין הללויה; וחוזר ואומר הללו עבדי ה', וכל העם עונין הללויה; וחוזר ואומר הללו את שם ה', וכל העם עונין הללויה; וחוזר ואומר יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, וכל העם עונין הללויה.  וכן על כל דבר, עד שנמצאו עונין בכל ההלל, הללויה מאה ושלוש ועשרים פעמים–סימן להם, שנותיו של אהרון." וכו' וכן תמצא במדרש תהלים מזמור כ"ב ובירושלמי דשבת ובשוחר טוב גרסינן יראו את ה' קדושיו זה אהרן ולפי זה קרי עניית הללויה יראת ה', והכי קאמר יראו את ה' – כנגד שנותיו אהרן קדושיו דהיינו אהרן, ומביאו בספר אמרי בינה, ומנהג זה  מנהג קדמונים מימי הבית כמקובל בידינו שכל מנהגותינו בענייני תפילה מימות חורבן ראשון, ולזה תמצא יפיו והדרו ונועמו של מנהג זה קלסיה אביר הרועים הרמב"ם ז"ל שכתב ומנהג זה מנהג חכמים הראשונים ובו ראוי לילך.
וראוי לחקור למה עשו סימן לשנותיו של  אהרן ולא לא' מן האבות ולא למשה רבינו ע"ה ונקדים מאמר, הובא בילקוט ויקח לו דוד ה' חלוקי אבנים מן הנחל כנגד מי, אחד כנגד הקב"ה וא' כנגד אהרן וג' כנגד האבות. באותה שעה אמר אהרן ולא גואל הדם אנכי ומוטל עלי לפרוע ממנו. וקשה למה נקט אהרן ולא מרע"ה ועוד שקדמו לאבות. אבל יש בזה פליאות חכמה ע"פ מה שלימדנו בוצינא קדישא רשב"י ע"ה ומשנהו משנה למלך האר"י זצ"ל כי השגחת אבא חכמה עליונה תמיד להשקות משמנו הטוב לבת הנעימה הכלולה מכל יופי ונועם מלכות ב"ד דרך זעיר בן זוגה, וכ"ש ביו"ט שרמזו הכתוב מקראי קדש והבן מילת קדש באב"א והנה נודע שכ"ג הוא באבא כנודע מלימודי האר"י וזוהר תזריע דף מ"ח והלל הוא במלכות כי הלל עולה ס"ה מספר אדני ולזה אמר ולא גואל אני? הקרוב אל המלכות, והסימן ויקח אהרן את אלישבע, ואל עניין וכוונה זו אנו עונין הללויה ביו"ט וחנוכה קכ"ג פעמים להוריד חסדים דאבא אל הבת הנעימה דרך השתלשלות המדות, וסימן לזה ומשח אותו צדוק הכהן והוא רמז נפלא:

א"כ אחי, בינה זאת ואל ירע בעיניך להתעכב שעה אחת לתקן תכשיטי הכלה הכלולה אשר זה לה כמה חדשים ושבתות מחכה לחסדי אב מהור ימהרנה ע"י רבי המלך כנסיות ישראל ברב עם הדרת מלך, ואל תהי בסוד נמהרי לב הממהרים להשלמת קריאתו בלתי ענות הללויה, ושכינה מה אומרת אם אב אני איה כבודי ואם גברת אני איה מוראי. הגמול הזה קויתי לי. די לי בשאר ימות השנה שאני שוכבת קדורנית ושחורה והן עתה הגיע עת דודים נשיקין דאבא מנעו הטוב ממני ולא זו דרך בן יכבד אב. ומעתה ראוי לפקוח עיני עיורים קצת המונים המשליכים הוד ותפארת רינת ההלל אחרי גוום  ופונים חוצה ולא עלה בידם לא זה ולא זה ובטלו תקנת משנה וגמרא דאתמר עליהן על פי התורה אשר יורוך ולגבר על לבם בספ"ל קול התחינה בואו אחי ורעי ונרוממה שמו יחדיו, וקב"ה יתקלס מינן ומינייכו ובכן כל אנשי ישראל על מקומו יבא בשלום:

בגמרא פרק לולב וערבה איתא בעניין אודך שבהלל הוא אומר ברוך הבא והם אומרים בשם ה' ומכאן לשומע כעונה וכך הוא מנהגינו ולא שפיר עבדי שחוזרין ברוך הבא אחר ששמעו דא"כ אזלא לה ילפותא דגמרא, וכ"כ הרמב"ם בהלכות חנוכה בספר כתיבת יד ובתכאליל משם הרמב"ם ונוסחתו. ומעתה סרו כל התמיהות והקושיות של הרמ"ל והפר"ח והרח"א ולחמ"ש על רבינו אמאי לא כ' כלשון הגמרא, ובודאי דטעות סופר נפל בדפוסי הרמב"ם כמו שקיבלנו  שכך היה. עכ"ל תע"ח ומעת שזיכנו ה' לגירסת הש"ס פ' הנז"ל והאיר עינינו הרב מסע"ח בדבריו הנז"ל נתחזק מנהגינו:

ארבעה כוסות של ליל פסח נוהגים ומקובלים מאבותינו לברך על כוס וכוס מד' כוסות כדעת רוב הגאונים ופסק הרמ"א ז"ל:

קודם כוס ראשון נהגנו לומר פיוט נאה המתחיל תרומה הבדילנו מכל עם וכו' (נוסח תימן כ"י) וזה מקרוב נדפס בעירנו ושבח תפארת הלשון יעיד עליו כי מאנשי כנה"ג הוא וי"א מיסוד ר"ס גאון זצ"ל:

במקומינו כאן שאין יין מצוי שורין צימוקים מקודם יו"ט ומקדשין עליו וכן לד' כוסות כפ' מר"ן סי' רע"ב:

ובליל שני נהגנו לסננו בכפיפה שו"ע סי' שי"ט:

נהגנו לאכול כזית מהכרפס דאין אכילה פחותה מכזית כ"כ הרמב"ם וכ' הכ"מ ואינו מברך אחריו וכ"כ הרשב"א וכ' הרד"א שסברת הגאונים ורוב המפ' כד' הרמב"ם וטענת מהרי"ל שהובא בב"י פחות מכזית כדי שלא יצטרך לברך אחריו, כבר כתב כל בו שמכיון שבא אחר קידוש הוי כדברים הבאים בתוך הסעודה וטעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם לפי שהקידוש תחילת סעודה הוא, והיא תשובה נכונה וכ"כ תשב"ץ והרד"א ג"כ כתב דאין לברך בנ"ד אחר הירקות הואיל והמרור  לפניו ואינו נמלך והגדה אינה מפסקת, והב"ח האריך להביא סברת הרמב"ם מהגמרא, הלכך אין לזוז מן המנהג:

בנוסח לפיכך אומר בה ז' שבחים, להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, ולהדר, ולנצח כנגד ז' רועים אי"ו משה ואהרן דוד ושלמה ועפ"י רוב פוסקים שא"ל תיבת ולקלס. ולא תשמע לגירסת הדפוסים שגורסים ולקלס, כי כבר שאלו להרמב"ם ז"ל שאם יש לומר בקדיש תקלס, והשיב שאין לומר שיש במשמעותו שבח והפכו עש"ב:

מנהגינו מקודם לומר אתה גאלת, קודם כוס שני, בפסח קורין משנה בביהכנ"ס מסכת פסחים בכל יום חוץ מיום שני דפסח קורין משנה פ' עשירי דמנחות דאית ביה עניין העומר, במוצאי יו"ט ג' רגלים קורים פ"א דחגיגה: