נחלת יוסף/ חלדי אדם – פרק ט"ז

תוכן עניינים

הבא   –   הקודם

פרק י״ו  – מסע א״י שנית

זה כמה, נכסוף נכספתי לעלות לא״י שנית. לחבק עפרה ולנשק אבניה. כי מיום שנפרדתי ממנה בשנת התרנ״ט לא נחה דעתי עלי, והייתי בעצבון וכו׳ כנזכר לעיל. כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי. ונאמר, אוהב ה׳ שערי ציון מכל משכנות יעקב וכו׳. עד שנה זו שנת התרס״ב, זיכנו השי״ת ועלינו שנית, אני ואחי הנכבד שילה הי״ו בחברת הידיד היקר, בנן של מלכים, ה״ה סי׳ משה בן כמ״ו בנין מנחם משה הי״ו. שלושתינו לבדנו ואין לזר אתנו, מלבד שני משרתים אשר ישרתו אותנו.

ביום ד׳, כ״ו לחודש אדר ראשון עלינו לספינת אוסטרייא ולעת ערב עלה קיטור האניה ותשם בים דרכה. למחרת, היה הים סוער והולך, וגלי הים שטפו ועברו למעלה ראש. עוד מעט צפו מים על ראשינו. ויראנו פן נקפה, ח״ו, מקור ורטיבות, יען כי ימות החורף הוא. כי הים סוף רגזן גדול ורגיל הוא להיות זועף מאד ובפרט בימי הסתיו. מפני רוב זרועות הים, הצרים והארוכים. ונועצנו אז לשכור לנו עליה אחת בספינה, למען נינצל מהמים הזדונים ההם לבל יפריעו מנוחתינו, וכן היה. כי שכרנו חדר אחד, ובו שתי [שני] מיטות לי ולאחי הי״ו במחיר מצער ורק בזהוב אחד ואז צחקנו להמון הים וגליו. וזרמת מימיו ומעלליו. אך להמשרתים, הינחנום כמות שהם, ומה נעשה להם. ביום ד׳ כשהגענו לעיר סיויס, נכנסה הספינה בתוך התעלה, במרוצה וחפזון ותפגע את הגשר ותשבור אותו לרסיסים. ותהום כל העיר, אך להספינה לא אירע בה שום בדק, יען שהיא חדשה וחזקה. אמנם נתאחרנו בכאן, כל אותו היום והלילה. עדי הוציאוה מן המצר וניסע לדרכינו, ליל שישי הגענו, לעיר פורט סעיד בשלום תהל״י. רבים מהחברים [לט.] הע״י באו אלינו לבקרינו ולשאול בשלומינו. הנה, כשירדנו אל החוף, ביקשו לבלש את הבגדים הכרים והכסתות ולהכניסם תוך הדוד של אש וכו׳ ועל האנשים להזות עליהם מי נידה ר״ל, משקה סמים חריפים וכו׳, מפני כי ארץ מצרים עתה לא מטוהרה היא, מתחלואים שונים וכו׳ אך, כאשר נתננו להם שוחד מתנים, לא עשו עוד כזאת וכבר כתבתי לעיל פרק י"א, כי, הכסף בתי עיניים לחכם וכו׳ : 

זה כשלוש שנים לא חדלה הכרנתינא מכל סביבות ארץ מצרים. וכל החפץ לעלות לארץ סוריא, מוכרח ונאלץ לישב בדד בכרנתינא בחוף ביירות [ביירוט] פעם עשרה ימים, פעם חמשה או שני ימים לפי תוקף וחולשת התחלואים, או לפי כובד המיסים, בצע כסף למלואת אמתחותם זהב וכו׳. הפעם הזאת, כשבאנו לכאן היתה הכרנתינא חמישה ימים ולא יכולנו לעלות לארץ הקודש, כי לא נוכל בשום אופן לישב בדד ה׳ ימים. ודבר אין לנו עם שום אדם. אף כי חיבת ארה״ק נגעה עד נפשי, כי על מה ולמה נטשתי את עירי, ועזבתי את ביתי, ונפרדתי מעל בני הי״ו, אם לא לעלות ולראות את ירושלים ת״ו שהיא חמדת לבי ומשוש נפשי. מכל מקום, לא יכולנו, יען כי לפי הנשמע שבני עיר ביירות [ביירוט] לא ירחמו על הגרים הבאים בארצם, ולא ישבעו מלומר הב הב. ומי יוכל לסבול, יגיעת גוף ויגיעת נפש וכו׳. על כן אמרנו, נשב בכאן יחיל ודומם לתשועת ה׳, אולי ירחם קוני, כי לא כלו רחמיו מעל בריותיו. ותבטל הכרנתינא ותשקוט הארץ. עברו כעשרים יום, והנה נשמע כי אין כרנתינא רק שני ימים. וגם כן לא יכולנו לעלות עתה, כי לא נוכל לעזוב את אהובינו היקר ה״ה משה הי״ו, אשר אביו פקד עליו, לבל יעלה כלל, אם יש כרנתינא אפילו יום אחד. כי כן דרך המוסר, כולנו באנו שווה נעלה שווה נאכל שווה וכו'. אז נועצנו לילך למצרים ולחוג את המצות שם. ובעוד שאנו מתעתדים לכך, והנה כמעט התנחמנו על כך, כי לא באנו בשביל מצרים. על כן, ישבנו בחיבוק ידיים. ל״ה ימים וחמש שבתות בנתיים, עד יעבור זעם ויחיינו מיומיים, כרצון אלהינו אבינו שבשמים, הנה ניסן בא, בנס אהבה, סר כל יגון מתוכנו ונחבה, כי בטלה הכרנתינא האויבה, הזעומה, האיומה, הבת השובבה, אשר הרבתה חללים בכל עיר וסביבה, מחטאת כשפיה ועוונות ישובה. אנא ה׳ רחם על עמך ושובה. ומחול לאשמתינו וקבלנו בתשובה. הננו באים אלייך, ירושלים האהובה, הר המוריה וציון החשובה, לנשק אבנייך ולחבק עפרך ביום טובה, בשמחה ובשירים ותודה רבה, לאל צור ישענו אשר עשה חטיבה, בא״י, הבוחר בעמו ישראל באהבה:

ביום ה׳, עשירי בניסן, עלינו לספינת אוסטריא, על מנת שאין כרנתינא כלל. כי כן הבטיחנו רב החובל. רק זאת אמר, כי עליו ליסע תחילה לחוף ביירות [ביירוט] מטעם הדוקטור [הדאקטאר] ואח"כ יחזור תיכף לחוף יפו. ולעת ערב, הלכה האניה לדרכה, למחרתו ערב שבת קודש, בין הערביים, הגענו לחוף ביירות [ביירוט]. עוד לא השליכה האניה את עוגנה, באה הבשורה, כי נתחדשה הכרנתינא חמשה ימים. באמרם, כי בצאתינו מפורט סעיד, שילחו מאלכסנדריא קוי הטלגרף [הטאלגראף] לחדש הכרנתינא, יען כי חזר הדבר, ב״מ, לתקפו. מה זאת, שאלנו כולנו משתוממים, רעדה אחזתנו על הדבר הזה, עגמה נפשי עד מאד וכמעט זלגו עיני דמעות האיך וכיצד נעשה. אומרים, כי פקידי הממשלה ציוו לשוטרים, שכל הנוסעים היושבים על מכסה הספינה, מוכרחים בעל כרחם להורידם לחוף ביירות [ביירוט] לעשנם ואת בגדיהם לעשות להם מוגמר, [לט:] מלבד מי שיש לו חדר בספינה שכור מפורט סעיד, הוא לבדו רשאי שלא לירד. אז נועצנו לקדם את פני הרעה, ושכרנו לנו חדר בספינה, אני ואחי הי״ו ובזה ניצלנו גם כן מקור החזק השורר כאן וכו'. הבוקר אור, הזעיקו השוטרים, את אנשי האניה לירד לכרנתינא ובהיות שכבר ידעו אותנו, אני ואחי מאתמול, על מכסה הספינה, ע"כ חיפשו אחרינו ובאו לנקוש הדלת. ואנחנו קדמנו מהם וסגרנו הדלת בעדינו וצחקנו על מחשבתם הרעה. וכאשר באו כן הלכו וכו'. לאחר שעה, עלינו על מכסה הספינה והנה, אין שם איש, מכל הנוסעים הרבים שהיו שם, שכולם ירדו. מלבד הנער המשרת שלנו שהנחנוהו לשמור על הכלים, שלא הורידוהו. יען, כי עני הוא ואין לו כסף לשלם להם. מקצת מהנוסעים מאחינו הי״ו חזרו אל הספינה בעיניים מלאות דמע, על השערוריה הנעשה להם. כי הפשיטו את בגדיהם אף המכנסיים, כצאתם מרחם אמם, לעשנם ובכסף מלא שילמו, אף הכאות גם דחיפות למסרב וכו'. ולעניות דעתי נראה, כי כל החרדה הזאת, רק בשביל בצע כסף נמאס. וראיה לדבריי כי על מה ולמה, לא הורידו המשרת שלנו, אם דעתם להגן על האנשים מחולי המדביק, ב'מ. אם לא בשביל, שלא נמצא איתו כסף וכו'. עתה חרדנו על חג הפסח, שיבוא עלינו לשלום, באין סדר, באין גפן באין מצה, באין מרור וכו'. אם אמרנו לירד לעיר, אצל אחינו התושבים הלא, לא יניחו אותנו פקידי העיר כי אם אל הכרנתינא, בית האסורים ה׳ ימים מבלי תועלת, והיתרון לנו על הספינה, חפשיים לטייל בה, לארכה ולרחבה, משא״כ בכרנתינא. אז נועצנו, כי בכסף מלא, נוכל להביא כל צרכנו כמאמר שלמה המלך ע"ה, הכסף יענה את הכל. [קהלת י' י"ט] במוצאי שבת ערכנו מכתב, לאחד מאחינו מתושבי ביירוט, יהודה נהון שמו נ״י, כי יביא לנו כל צרכינו, סדר הפסח וכו׳ ושלחנו המכתב ביד השוטר, בא בשכרו. אך כל היום ההוא, עד ליל ב׳, ליל ביעור חמץ, לא בא לנו תשובה, ולא כל מדעם. אז כתבנו מכתב אחר, לאיש אחר. בין כך ובין כך והנה באה לנו רפסודה טעונה כל דבר. מצה, מרור, חרוסת, יין שכר, פירות וכו׳ גם ח׳ תרנגולות חיים, יען כי המשרת של אהובינו היקר, ה״ה משה הי״ו הוא שו״ב, ולא חסר כ״א המלח ובין כך והנה רפסודה אחרת באה, והביאו לנו גם מלח, כי שכחו אותו בראשונה. תהל״י וברוכים כל ישראל הע״י. סך ההוצאות של סדר הפסח, עלה ג׳ זהובים וחצי ואמנם מצער הוא, למול שכירות השלוחים ומוכסי הפקידים וכו׳ ועוד ועוד. עד כי לא האמנו, כי יביאו לנו כל צרכינו בלב ים. האמנם, היה בהסדר, די והותר מן הצורך, עד כי נתנו ממנו לשישה אביונים מאחינו. בשתי לילות של פסח, עשינו הסדר בחדרנו עם האדון, אהובינו היקר, משה הי״ו ועם אשת דודו כמ״ו יהודה הי״ו, בשמחה ובטוב לבב, לא חסר דבר, כאילו מוסבים בירושלים ת״ו או בעירנו עדן יע״א. ועוד יש יתרון לשני הלילות הללו, שאכלנו בהם מצות שמורות משעת קצירה, אשר בעדן, לא טעמתי מצות שמורות משעת קצירה כל ימיי, באין לנו שדות וכרמים, הודו לה׳ כי טוב כל״ח :

היוצא לנו מזה הענין שלוש תועלת מוסר. והם זריזות, כספים, מלבושים. 

זריזות הוא, כי צריך האדם להיות זריז במעשיו ולא יהיה עצל יושב תחתיו. ובפרט בנסיעתו, יזדרז הרבה יותר ויחוש על עצמו לבלתי יפול ברשת אויביו ויעשה כל טצדקי להינצל מפגעי הזמן, איך וכיצד ובמה להימלט. הינך רואה, כי לולא שנזדרזנו לשכור החדר היו מורידים אותנו לכרנתינא בעל כרחנו ויפשיטו כל המלבוש, להיות ערום ועריה [מ.] ואם יהיה איש ביישני ביותר הלא יפיל ויתעלף ויסתכן וכו'. וכן בשמענו קול צעדי רגלו השוטרים, כרגע סגרנו הדלת בעדנו, ולולא כן מי יודע אם לא תפסונו ולקחנו בחוזק היד. יען כי, לא שכרנו החדר מפורט סעיד כנהוג וכו׳. וכן לולא שנזדרזנו לכתוב האגרת תכף במוצאי שבת, בעת הקודם האפשרי, מי יודע אם לא נכנסנו בסרך איסור חמץ בפסח, ח״ו, או לפחות להיות שרויים בתענית ביו״ט וכו׳ ומזה תקיש על השאר :

שנית, צריך שיוציא הוצאותיו, לפי הכנסותיו, פחות מעט. אם מעט ואם הרבה. אך הכילות או הפזרנות יותר מדאי, שניהם מדות רעות ומגונות כידוע. אך האמצעי, הוא הדרך הטוב והמובחר. על דרך שנאמר, אשרי אדם יכלכל דבריו במשפט. וכל זה הוא דוקא כשהוא שרוי בעירו, אבל בדרך ובעיר אחרת, צריך שיהיה נדיב לב ופזרן מעט וידו פתוחה לבלתי יקמץ כמו בעירו. וכבר ספרו על הרב הגאון, ר' פנחס בעל הפלאה ז״ל, בהיותו בדרך, היה מנהגו ברחבת ידיים, בית מלונו היה מדור נאה, בנוי לתלפיות. אשר לא תחסר כל בה, עם עבדים הסרים למשמעתו. ונהג על דרך הפיזור, היפך ממנהגו בביתו. וישאלהו אחד ממיודעיו, הלא בעירך ובמקומך תהלוכך והוצאת ביתך הוא בקימוץ ושפלות, ומדוע בדרך, תתהלך ברחבה. ויען הגאון הנזכר במליצתו ויאמר, בעת שפנחס במקומו, הוא בשפלות והוא יושב בין המצרים (כי פרשת פנחס קורין בין המצרים) אמנם בעת שפנחס איננו במקומו (כי קורין פרשת פנחס ברגלים) אזי מעטרים אותו, בכל מיני פאר והדר ומתימרים בכבודו ועושים משתה שמחה ויום טוב. על כן, הינך רואה כי שכרנו חדר באניה הא׳ מפני סער הים כנזכר לעיל, ובאניה זו מפני הכרנתינא, ולא חשנו על ההוצאות היתירות, ולולא כן, כמעט היינו בכל רע, ח״ו. וכן בבית המכס צריך ליתן מתנות (מתנים) להממונים המבלשים, בשביל שלא ידקדקו בדבר וכו׳. אך בסתר שלא יכשל, ואז נכנס בשלום ויצא בשלום. וכן, לולא שפזרנו כסף הרבה, בשביל הסדר של פסח, כי אז לא קיימנו מצות ה׳ ובמה נבטח, האם תרד לנו מצה מן השמים, או אם הים הגדול ורחב הידיים הזה, יתהפך לנו לגפן וכו׳. ואם לא נתנו מתנות להשלוחים נוסף על שכרם, האם ישמעו לנו, להביא לנו דבר מה, הלא רק יפנו עורף וכו'. האמנם, לא יקדים שכר לשליח עד שיעשה שליחותו, כי אין העולם חסר אנשי מרמה, אבל גם כן, יתן לו שכרו מושלם לאחר כך, כאשר הבטיחו כי חילול השם יש בדבר. אלא מוצא שפתיך תשמור ועשית וכו׳:

ג', האדם כשהוא בעירו אינו צריך למלבוש יקר ומפואר כ"כ, יען כי, אנשי עירו מכירים אותו ויודעים ערכו ואז אינו צריך ללבוש לבוש יקר, כי יכבדו אותו מחמת שמכירים אותו. אבל בעיר אחרת, צריך ללבוש לבוש יקר ומפואר, כי במקום שאין מכירין אותו, לא יכבדוהו, רק בשביל הלבוש. וכן אמרו חז״ל, במתא שמאי ובלא מתא תותבאי, [שבת קמה:] ועוד, כי יהיו דבריו נשמעים. ונישא חן בעיני כל רואיו, במלבושיו המצויינים, גם יוכל לעלות לבתי השרים והגדולים ולדבר דבריו מבלי פחד, כי יחשבו שגם הוא גדול כמותם. גם בהספינה יתהדר במלבושיו ויהיה לתפארת בעיני הנוסעים והמלחים ויכול יוכל לטייל בכל הספינה, באין מחריד. אם רק תהיה גם כן ידו פתוחה במתן מועט, כמו סיגרו וכיוצא וכו׳. וכתבתי כל זה בכאן, הוא בשביל איזה מאחינו החפצים לעלות לארה״ק מחדש לבל יכשלו בדרכיהם, ויתנו דעתם [מ:] על טובם השלשה והם זירוז ומתן ומלבוש ואז כל אחד על מקומו יבא בשלום וכו'. האמנם, יש מקצת מתנגדים על לובשי מלבוש יקר ומפואר בדרך ובעיר אחרת, באמרם פן יקנאו בהם העוברים ומזה יבא לידי מכשול משודדים וכיוצא וכו', אמנם, זה יצדק רק בארצות אפריקא הפנימית, משכן הכושים השחורים וכו׳ או בארצות התימן פנימה, משכן הגוים הבוערים וכיוצא וכו', אבל בארצות הנאורים כרוב תושבי אירופה ואסיה [ואזיה] לא יגעו באיש לרעה מחמת תפארת מלבושו. אדרבה, הם מתיימרים ומתכבדים באיש הלבוש בבגדים נקיים מכלול וכבוד וכו׳ והנסיון יוכיח : 

בליל ה׳ מוצאי יום טוב, א׳ חוה״מ, נסעה הספינה לדרכה ובבקר השכם הגענו לחוף יפו המהוללה, הנה מלפנים אין רשות לשום יהודי ליכנס לארץ ישראל, מלבד יהודי תוגרמה, וכל איש החפץ לבא לארץ ישראל, עליו החובה ליתן ערב בעד חמישים זהובים, כנזכר לעיל בפרק י״א, אבל עכשיו בטלה זאת הגזרה וכל איש החפץ לעלות, עליו רק לבקש מכתב תעודה מפורט סעיד מן הממשלה, גם על ג' חדשים, תחת אשר מלפנים, רק על חודש ימים:

 

 

הבא   –   הקודם

נחלת יוסף / חלדי אדם – פרקים י"א – י"ג

תוכן עניינים

הבא   –   הקודם

פרק י"א – מסע ירושלים ת"ו

בעגלת הקיטור ישבנו בחדר אחד לבדנו, ואין איש נכרי ביננו. ועד מהרה תקע אחד בחצוצרות ג' פעמים לאות כי העגלה תיסע לדרכה ותיכף העלתה קיטור העשן ותסע במהירות. הדרך ההולכת מיפו לפניה ואחריה כיכר יפה אף נעים המשתרע משני צידי הדרך. והעטוף יבול תבואה וגפנים למכביר המרהיבים עין העובר. התענגתי על המראה הזה עד אשר נחה עגלת הקיטור במסדרון התחנה להעלות סחורות מן הכפר ההוא. כרבע שעה נסעה לדרכה, הנסיעה ההיא היתה לנו לטיול ולעונג, גם שירים שרנו, גם יין שתינו, גם טובאק עישנו, עד אשר עברנו בין רכסי הרים וטורי סלעים בארחות עקלקלות. עדי הגענו אל הר אחד ומרחוק ראינו ירושלים ת"ו, הוא ההר אשר עליו תתנוסס העה"ק. חרדת קודש אחזתני אף אגלי דמעה נטפו מבבות עיני, בראותי את ירושלים ובהעלותי על לבבי את דברי ימי העיר העתיקה הזאת, אשר ראתה מלכי עמי, כהניה, נביאיה וחוזיה בגאונם והדרם ואשר בה צרורים פרקים הרבה מדברי ימי עמי. קרעתי כנף מעילי כנהוג ואף לבבי נקרע בקרבי. ובקול מר קוננתי המזמור לאסף וכו' [תהלים ע"ט].

כשירדנו מעגלת הקיטור שם חיכה עלי ירושלמי, יהושוע הכהן שמו, אשר מברת [פורט] סעיד שלחנו לו אגרת גם כסף להוצאת שבת. כי יטפל בהחפצים שלי ויבאני לביתו. רכבנו על עגלת סוסים ועלינו אל ראש ההר עדי הגענו אל באב אלכליל הנקרא שער חברון או שער יפו. עתה נתפרדה חבילה, כי האדון היקר משה מ"ו בנין נ"י ואחי שילה נ"י ומנחם נסים נ"י הלכו אל בית המלון מחוץ לעיר ומשה אהרוני נ"י הלך אל בית חמיו ואני ואשתי ואחותי ובתי הקטנה הלכנו אחרי האיש הנזכר יהושוע הכהן, ויעבריני מבואות ארוכות וקצרות עד הגענו אל הבית והנה קדש היום. והדליקו הנרות ואין פנאי לילך לכותל המערבי כנהוג. הבית הזה, אשר אני מתגורר בתוכו, הוא של החכם חיים הכהן ענוותן כהלל נ"י, עם אחיו יהושע הכהן הנזכר הטבח נ"י. ונתנו לי חדר לעצמי, שבת זו במדבר לבשתי בגדי שבת ועליתי להתפלל בבית הכנסת, אשר היא ממעל לעלייתי. לאחר תפילת ערבית קראו שיר השירים בניגון וקול ערב כי לפי מנהגם אינם קוראים שיר השירים, כי אם בשבתות שבין פסח לעצרת, כדי לאחר ספירת העומר עד הלילה. אחר התפילה עו"ש כל אחד מנשק ידי חבירו ואומר לו שבת שלום וגם כל אחד לוקח לימוניש ומברך הנותן ריח טוב בפירות. בעלי הבית הנזכרים לעיל הושיבוני על שולחנם באמצע. גם כיבדוני לקדש קידוש היום אך בסעודה, מדעתי, כי לא אדע מנהגם, אמרתי להם להביא לי סעודתי לבדי לחדרי, ולמה, בשביל שאני עייף מטרחות הדרך וחפץ אני לישן. טוב, טוב, אמרו לי וסעדנו אני ואשתי ואחותי, אחר כך בא האדון משה אהרוני נ"י לבקרני ולשאול בשלומי, אך גם קצת ירושלמים באו לשאול בשלומי וכל אחד שאלני על שלום בתו או אחותו הנשואים ליהודי עדן. אך יהושע הכהן אמר להם, לא עת עתה להרבות דברים, הניחו ליהודי העדני לישן. גם נתקוטט עם אחד מהם, אשר הכביד במלין ויצאו לחוץ וינצו יחד. אך אני ישנתי ושנתי ערבה לי ואמרתי לנפשי, מה שפר חלקי ומה נעים גורלי כי הלילה הראשון אשר [ל.] ישנתי על אדמת הקודש היתה ליל שבת קודש:

ביום שבת קודש מתפללין בבית הכנסת הנזכר בניגון, מה גם בקדיש יוצר בקריאת שמע כשיגיעו ל"וחרה אף ה'" אומרים בלחש עד "ושמתם". בקדושה, אומרים כל הקהל בקול רם, נקדישך וכן כתר וכו'. בנשיאת כפיים, עולים הכהנים בבית הכנסת על הכסאות, אך בחול, על הקרקע ונכון הוא. הפרש גדול יש בקריאת התורה בניקודים וטעמים בין ערי ארץ הקודש ובין ערי תימן ואם באתי לכתוב הכל, תכלה היריעה מהכיל. על כן אעבור עליהם בדומיה. גם כבדוני לעלות בתורה וברכתי הגומל ונתנדבתי כך וכך וכו' תלי"ת. לאחר התפילה הלכתי אני וחיים ויהושע הכהן הנזכרים לעיל להקביל פני האדון משה אהרוני נ"י. גם חפצתי להקביל פני האדון אהובי ה"ה משה מ"ו בנין נ"י ואחי שילה נ"י אך המקום רחוק ביני ובינהם כחצי שעה, כי הם דרים מחוץ לעיר, כנזכר לעיל. אחר כך הלכנו לבית. אמרו לי חיים ויהושע נ"י לבוא לסעוד אצלם, אך אני אמרתי להם אסעוד לבדי כנזכר לעיל, וכן עשו אך כנראה שלא ישר בעיניהם זה הדבר:

לאחר המנחה הלכנו לכותל המערבי הר בית אלהינו. מתכונתו תראה הלאה. ביום ראשון ערב יו"ט הלכנו לשוק אני ויהושע הכהן לקנות צרכי יו"ט אך אני נלאתי נשוא מפני הטורח על כן מהיום ומעלה הנחתי כל צרכי יציאותי בידו וכה אמר לי יהושע הנזכר, צוה צו ואני אקנה לך כל מה שתחפוץ. על ראשי ועיני וכן אחיו חיים הנזכר.

סדר נשא: לאחר תפילת מנחה הלכתי בעגלת סוסים מחוץ לעיר להקביל פני האדון משה מ"ו בנין נ"י ואחי שילה נ"י עד שחשכה והנה יו"ט לש"ב והתפללנו מעריב בבית כנסת ספרדים חשובה, וכה היה דרכינו בימות החול פעם הם באים אצלי ופעם וכו'. אחר כך הלכנו ברגל, אני ומשה אהרוני נ"י אל תוך העיר. קידשנו וסעדנו כיד ה' הטובה עלינו אחר כך עליתי לבית הכנסת, ללמוד קריאי מועד כנהוג הלימוד בכאן, אינם גורסים ביחד כמו בעירנו, כי אם כל אחד לומד מעט וכן השני וכן כולם. ובראש כולם הרב ר' אהרן נ"י אב"ד ק"ק מצרים. אשר בא הפעם לחוג את החג הזה בירושלים ת"ו. פעם אחת בעלי הבית הנזכרים הזמינו להרב הנאור הזה, לבוא לביתם ובהיות שאין להם חדר טוב יותר מחדרי על כן הכניסוהו לעלייתי וכבדוהו כבוד גדול כיאות למעלתו. גם אני, שאלני הרב הזה, לי ולמולדתי ולאנשי עירי וכו':

למחרתו הלכתי להתפלל בבית הכנסת של ר' אליעזר זצ"ל וקניתי ביום הזה הפטרה, תלי"ת. אחר כך הלכנו לציון וקברי מלכי בית דוד זיע"א כי בשאר ימות השנה אינם מניחים את היהודים ליכנס בחינם כי אם בכסף מלא ורק ביום זה רשאים להיכנס בחינם וגם כן, רק אל האולם העליון אשר מעל בית התפלה, אך למטה מהאולם הזה לא יניחו לשום איש לבוא בעוה"ר. והנה הר ציון הוא מערבית, דרומית לירושלים ת"ו, ובימי הבית הראשון והשני, התפשטה העיר על פני כולו וכעת חלקו היותר הגדול הוא מחוץ לעיר. נכנסנו לשער הנקרא שער ציון ומשם עלינו למדרגות (למדרוגות) אל האולם הנזכר והוא עשוי כיפה ובהאולם הזה התפללנו עם יתר אחינו, את תפילות נעים זמירות ישראל. ובלב נשבר קראנו, אתה תקום תרחם ציון וכו'. ובפאת מזרח האולם, יש חלון קטן הפתוח לאחד החדרים ומחלון זה ראינו, ציון קבר מכוסה ביריעת משי. בין הערבים עליתי על הגג ומשם ראיתי הר המוריה והוא חרב מדבר [ל:] שממה בעוה"ר. ורק מצד מערב יש בית תפילה לישמעאלים ועוד איזה מגדלים קטנים במדרגות (במדרוגות) יעלו עליהם. אהה מכל בית קדשינו ותפארתינו לא נשאר לנו שריד, כי אם כותל המערבי ורוב הכותל מוקף משני עבריו בבנייני הערביים ויהי להם הכותל לקיר ונשאר בתוך, שאחינו מתפללים בו, כמו ל' אמה וגבהו גם כן בערך ל' ואבנים גדולים קבועים בו אורך כל אבן כמו ד' ה' אמות וגבהם ב' אמות.

יום ב' של שבועות שהוא חול לבני א"י, נתקבצנו מנין בני חו"ל בבית הכנסת של ר' אהרן ז"ל, שהיא מעל עלייתי. והרב דמצרים נ"י הנזכר לעיל עמנו, אשר כרוב גדולתו כן רבה ענותנותו. ונתפללנו כל תפילות יו"ט כדין. לאחר מנחה הלכנו מצפון ירושלים כחצי שעה למערת כלבא שבוע ונכנסנו תוך המערה וכל אחד נר דונג בידו ויש מקומות בהמערה כוכין כוכין ונקראת גם כן קברי המלכים:

כעשרה רגעים אחריו, הלכנו למערת התנא האלקי שמעון הצדיק זיע"א ונכנסנו מערה לפנים ממערה והקבר הוא בהמערה הפנימית ועליו בנוי ציון, ובהחצונה בור מים ושני ממוני הקהל, אחד עומד בצד הקבר ואומר ברכת מי שבירך לכל מי שמתנדב מכסת כסף ואחד יושב רחוק מעט ולפניו קערה מליאה שמן ופתילות. וכל אחד מהנכנסים מדליק פתילה ונתן צדקה לפי מסת ידו. בהיות שהיום יו"ט לנו, אנו בני חו"ל על כן הנחנו ליהושע הכהן לפרוע בעדינו. ועוד הלאה מזה מערת סנהדרי קטנה, וכחצי שעה אחריו, מערת סנהדרי גדולה ושתיהן בעלות כוכין הרבה. וכל המערות גבהם כשתי קומות ואולי עשו אבותינו כזאת, לקבור תוך המערות, הוא מפני אהל הטומאה ואף אם רחוקים מן העיר עכשיו, אפשר בימי הבית התפשטה העיר על פני כל הככר הזה ועוד יותר כנודע מרז"ל, רבוי העם שהיה בזמן הבית בירושלים. אחר כך ישבנו תחת אלוני זית לשתות קאוי וכו'. וכל הככר הזה מלא מאנשים נשים וטף. עד שחשכה רכבנו על עגלות סוסים והלכנו לעיר. למחרת יום אסרו חג, הלכנו לטייל ונכנסנו לבתי כנסיות אשכנזים ושנים מהם מהודרים בתכלית היופי עד שהא' הגדילה, הנק' בית יעקב בחורבת ר' יהודה החסיד זצ"ל, מקדש מעט וחבורות חבורות אשכנזים יושבים ולומדים ש"ס גמרא, אשריהם. אחר כך הלכנו לבתי כנסיות ספרדים וד' בתי כנסיות הם ביחד והאחד נקרא בית הכנסת סטמבול חשובה, ואחת לפנים ממנה ואחת מימין ואחת משמאל. בחזרה פגשנו חכם אחד ואמר לי הלא תכיר אותי, אמרתי לו, גר אנכי בארץ ומאין אכירך, אמר, הלא אשתקד באתי לעירכם וקיבלתי נדבתכם, חגרתי כח שארית זכרוני אך גם כן לא נזכרתי. אמר לי אני אברהם פליסכא נ"י והפציר בנו לבא לביתו. הלכנו אחריו דרך מבואות קצרות ועקלקלות ונכנסנו לחדרו ונשב על הכסאות וכבדנו כבוד גדול, הכבוד אשר עושים פה בארץ הקודש לאורח יקר הוא כך, מביאים טבלה של נחושת ועליה קערה מליאה מרקחת ושני כוסות גדולים מלאים מים וכוסות שכר לפי מנין המסובין כל אחד נוטל כף וליקח מהדבש מעט ושותה כוס שכר וכו' אחר כך מביאים כוסות קאוי וכו', יהיה מכירי זה ברוך:

יום ה' רכבנו על עגלות סוסים והלכנו מחוץ לעיר, להקביל פני הזקן הנכבד משה חנוך הלוי נ"י. האיש הזה היה מלפנים סוחר בעדן והשם השפיע לו וקנה הרבה בתים וחנויות בעירנו. וזה כעשר שנים אוותה נפשו לשכון כבוד בירושלים ת"ו ובנה כמה בתים וחצירות ובתי כנסיות בירושלים ת"ו וצדקת פזרונו [לא.] נודע בישראל. גם האורחים הנכבדים הבאים לארץ הקודש להשתטח על קברי הצדיקים, בבית האיש הנכבד הזה ימצאו מנוח ודרים בביתו. משה חנוך הנזכר הוכיח והתאונן עלינו על אשר לא באנו לדור בביתו, באמרו, שהניח לנו ב' חדרים פנויים, לי ולאחי הי"ו. אמרתי לו כי באנו ערב שבת עם חשיכה ואין פנאי וכו'. האיש זקן בא בימים כבן צ'. ה' יאריך ימיו. גם כבדנו ביין ודבש וכו' על דרך הנזכר לעיל.

ערב שבת קודש, הלכתי אני וחיים הכהן למקום אחד מצד דרום הר המוריה והוא בניין גדול וקורין לו מדרש שלמה וכותל הדרומי הוא רחב מאוד כמו ה' אמות ואמצעו עשוי כיפה ונכון על עמודי שיש ואומרים ששם ישב שלמה המלך ע"ה עם הסנהדרין למשפט. וכיפת השערים, הם ישנים מאוד. אשר לבנת שיבה חופפת עליהם. וסמוך לו יש בריכה גדולה, נאה, מאבני מחצב וקורין לה בור של דם כי אומרים ששם נשפך הדם של הקורבנות כולם. ועכשיו נהפך זה הבית כולו לבית הערכאות של גוים בעוה"ר:

משם הלכנו לשערי בית המקדש וי"ב שערים יש לבית המקדש מצד מערב וצפון אבל מצד מזרח שהוא חוץ לירושלים, נגד הר הזיתים, אין בו שער, רק שערי רחמים שנים שננעלו ואין פותח. ואומרים כי מלפנים באחד נכנסים החתנים ובאחד האבלים. הוספנו ללכת עד פתח הר הבית מצד מערב, והנה ישמעאלי אחד, העיד בי, לבל ארחיק ללכת הלאה פן יקראני אסון. אמרתי לו מלבד צוואתך אנו מוזהרים ועומדים שלא לכנוס חיים. אמר לי ולמה, אמרתי לו, שכל הנכנס לבית המקדש בזמן הזה חייב כרת מפני שכולנו טמא מתים. משם הלכנו לכותל המערבי והמונים המונים ינהלו מאחינו, אנשים ונשים וטף מכל המקהלות השונות, לשפוך שיח רינה ותפילה לאל נורא עלילה, כי ירחם על פליטת יהודה ונדחיו, יקבץ מארצות פזוריהם ושבותם יכונן כבראשונה, זקנים וזקנות יבואו, הולכים על משענתן גם ילדים רכים נהוגים ביד הוריהם. האח מה נהדרה המראה הזאת, פה בשמאל הכותל עומדים להקת אנשים, מתפללים תפילת מנחה ופה בימין הכותל להקת אנשים משוררים בקול ערב פזמון קבלת שבת ופה באמצע הקיר יושב איש אשר שיבה זרקה בו, הדור ללבושו, ספרו על ברכיו ובו יהגה באימה ופה במקצוע הקיר תעמודנה נשים ובשפתותן תבענה תפילות ותשבחות לאל חי אך קולן לא ישמע. תפלה מנחה יתפללו פה הרבה פעמים. גם אני הצעיר התפללתי עמהם מנחה ומעריב וכן בכל ערב שבת קודש: למחרתו התפללתי בבית הכנסת של ר' אהרן הנזכר וקניתי גם כן הפטרה וכן בכל שבת קודש תלי"ת:

סדר בהעלותך יום א׳ י״ב סיון הלכנו להר הזיתים והר המשחה ושניהם עומדים לפאת קדמה והם ערומים מכל עצי פרי ומראיהם כהה אדמדם, כי יגדלו עליהם ענבי גפן שחורים, נחרים מני חורב ועצי זית לא יצלחו לכל. כשעלינו לראש הר הזיתים, שמה השקפנו על פני כל העיר וביהמ״ק כולו, גם הר גריזים והר עיבל אשר בשכם כי גבהה קומתו מאד ובראשו קבר חולדה הנביאה במערה של שיש. הדבר הזה היה לפנים בתוך העיר כנזכר בדברי חז״ל. כל הקברות עשוים להתפנות מירושלים חוץ מקבר המלך וקבר הנביא. ר״ע אומר אף קבר המלך וקבר הנביא מפנין, א״ל והלא קברי מלכי בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים ולא נגעו בהם אדם מעולם. א״ל משם ראיה, מחיצה היתה להם והיתה מוציאה טומאה לנחל קדרון ע״כ. ועכשיו בעוה״ר כשנתרבו החומות נשארו חוץ לירושלים. למטה ממנה קברי הנביאים חגי זכריה ומלאכי [לא:] בתוך המערה ונכנסנו בנורת דונג. מקום הקברות הוא משיפולי הר הזיתים ויתפשט עד למעלה ושם קבורים גדולי עולם וחסידים כמו הגאון מהר״ם גלאנטי ומהר״ם בן חביב ור׳ חיים בן עטר והמקובל רבי שלום שרעבי זצ"ל ועוד ועוד זיע״א. הלכתי מטה, לעומת יד אבשלום, והוא בית יפה בנוי לתפארת מרובע מאבן אחת כמו ח׳ אמות. עוד לפי איזה שנים היתה פשוטה יד אבן מראש הבנין הזה, אולם עתה גבר עליה הרוח ויפוצצה, ומשל בפי העם, היד אשר התרוממה נגד אביה תושלך הלאה. ולפניו גל אבנים קטנות רבות מאד ע״י מנהג קדמון אשר כל עובר שם משליך אבן לסקלו על שמרד באביו, אולם לא נקבר שם כי אם בעבר הירדן. וקרוב לשם מערה גדולה ונאוה, כולו מחצב אחד, נחצב בהר סביב ועשוי בי״ב עמודים וראשו מחודד, כולו מחתיכה אחת. והיא סתומה מכל צד ומשונה בבנינה מיד אבשלום, והוא קבר זכריה הנביא בן יהוידע הכהן ע״ה. סמוך לו ואצלו בקיר ההר, דבקים איזה רסיסי דם שחור ויבש. אומרים, שביום תשעה באב מזיע דם רטוב בעוה״ר. סמוך לו חור בתוך ההר. אומרים, שבתולות ישראל הפילו עצמן שם בעת החורבן, וג״כ לאחר חורבן זמן רב, הלכו שני נערים לטייל שם ונפלו שניהם תוך החור הזה, וביום תשעה באב שומעים קול בכי ונאקה מהחור הזה, נזדעזעו כל עצמותי. משם הוליכוני אל עין מים חצוב בצור, עמוק מאד. ואמרו כי הוא המקוה של הכהן הגדול, ודבריהם קרובים אל האמת לפי השערתי, כי מדרגותיה היפות מאבני שיש, מוכיחים כי לתשמיש איש גדול היתה נתונה, גם מקומה בהר הבית, ראיה לדבריהם. ואולי היה דרך נסתר מאת העזרה אליה. הוספנו ללכת מצד דרום עדי הגענו לכפר אחד הנקרא סילואן ורחוק מירושלים כשתי שעות ואשא עיני ואראה והנה בתים הרבה בראש ההר, ועלינו על ידינו ורגלינו עד שנלאיתי ויגעתי וברכיי כשלו מהעייפות, כי לא נסיתי באלה וראינו והנה הכפר ההוא, דרים בו יהודים עניים, כולם תימנים. ונכנסנו לבית הכנסת שלהם, והיינו משתעים בדברי תורה וסיפורים. שאלתי אותם למה אתם יושבים בדד בכאן, השיבו מאפס מקום בירושלים וגם מצפון העיר, אף כי רבתה הדירה מכל מקום, הקרקע ביוקר משא״כ בכאן, חנם אין כסף. ועוד כי נשמט ממשא מלך ושרים כי עניים אנחנו, א״ל ומהיכן תתפרנסו, השיבו כי בבוקר הולכים לירושלים לעשות במלאכה ובערב חוזרים לבתיהם, ועד שהתרנו להם פסת יד, רבים סבבונו זקנים וזקינות במשענתן, באו אלינו מצד ההר השני, מפני דוחק העניות, ונרד מן ההר והלכנו לבתינו לשלום:

יום ב׳ רכבנו על עגלות סוסים והלכתי למקום מוצא, הנקרא קולוניא, כשעה וחצי מירושלים וכל הכיכר הזה כולו גנות ופרדסים. לימינו היתה רמה, מקום קבר שמואל הנביא ע״ה והוא בראש ההר וכשמו כן הוא, רם מאד וכנגדו ראש הר אחד כמוהו וזהו מן הרמתים צופים, כי משם צופים למרחוק. חפצנו נ״כ לילך לשם ולהשתטח על קבר שמואל הנביא אך המקום רחוק כשלש שעות על רכב חמור ובראש ההר, ואנשים רכים וענוגים כמונו. ע״כ לא יכולנו: 

יום ג׳ נכנסתי לבית הכנסת החשובה והמפוארה אשר להאשכנזים והנה ציר ענגלאנד [אנגליה] עם שני שרים ושתי מטרוניות יושבים בביהכ״נ טכח פני ההיכל, וג׳ יהודים עומדים על הבימה ומכים בתוף וארון הקודש פתוח ומתפללים על המלכה המפוארה ויקטוריא יר״ה מלכת ענגלאנד וגם כל חכמי ורבני העיר באו ובהכ״נ מליאה מפה לפה, ובראש כולם החכם הנשיא [לב.] הנשיא בכור אלישר נ"י הנקרא ראשון לציון והעם הריעו לקראתו וישב נוכח הצירים. הציר הנזכר הוציא ממלתחותיו פתקי אגרות ונתן לרבנים לכל אחד פתקא, כתובים בלשון הקודש, לאמר כי זה היום, י״ד סיון תשלום פ׳ שנה להמלכה ויקטוריא, ע״כ שמחו והתפללו על שלומה וכו׳ כי בשלומה יהיה לנו שלום.

ערב שבת, היה ברית מילה לאחד מקרובי חיים הכהן הנזכר לעיל והלכתי לראות והנה הנשים יושבים [יושבות] אצל אם הילד, מלובשים בגדי כבוד ושני אנשים פורטים ע״פ הנבל (הנובל) ומשוררים, וזקנה אחת לקחה את הנער הנימול בזרועותיה ואחת מכה בתוף אחריה עד שהגיעו לבהכ״נ של ר׳ אליעזר זצ״ל, אז יקח האב הילד מידה ויאמר הפסוקים האלה, אם אשכחך ירושלים וכו' שמע ישראל וכו' ה׳ מלך ה׳ מלך וכו' אנא ה׳ הושיעה נא אנא ה׳ וכו', ואח״כ ימסור הילד להסנדק שהוא אבי אם הילד, ועל הבימה מוהלין במהירות ובזריזות, ואח״כ הלכנו לבית אבי הנימול וכבדונו בכוסות שכר ומרקחת וכו' : 

יום שבת קודש לאחר תפילת מנחה הלכנו ללימוד יארצייט ומנהגם הוא כך, מחלקים האדרא זוטא לפי מנין הנאספים, זה לומד שני דפים מתחלתו וזה ב׳ דפים מאחריו וכן כולם, ומתחילין ומשלימין ביחד, לאחר הלימוד מושיטין לכל אחד ואחד, כוס שכר וביצה ומלא כף לוזים וצימוקים:

סדר שלח לך: יום ג׳, הלכנו לכבוד ס״ת שהקדיש האדון משה אהרוני הי״ו על שם מנוחת אחיו נע״ג, ועשה סעודה לקרואים, וג׳ אנשים פורטים ע״פ הנבל ומשוררים. אחד מן הקרואים היה מחקרי גדול לפי דעתו, והתחיל לספר לפני המסובין ממהות הברקים והרעמים וכוכבי דשביט וכו׳ אך אני כאשר החילותי לקחת דברים עמו להשיבו כחורפתו, שתק אותי ואמר לי, לא לך החכמה הזאת רק אני אלמדכם. ושמת׳ ידי למו פי, והיה מספר ומתפאר ואמר, דעו אחי, כי גם האש, לא היה ולא נברא בעולם כי אם ע״י נסיון. והוא כי אחד מן המחקרים, לקח שתי אבנים והכם זו בזו ומהם יצא אש, אמרתי לו, ומי הוא מן המחקרים, אמר, לא ידעתי אך אפשר מזמן אפלטון או אריסטו, אמרתי לו, על דעתך לא הייתה אש בעולם, לא בשלו ולא ראו אור מיום שנברא העולם, עד שבא אפלטון או אריסטו ולימדונו. השיב, כן הוא בודאי, א״ל כתיב לא תבערו אש וכו׳ האיך התורה תצוה על דבר הנעדר, השיב ואתה מה דעתך בזה, אמרתי לו, כבר קבלנו מחז״ל, שאדם הראשון, במוצאי שבת, לקח ב׳ אבנים וכו׳ ומהם הוציא אש, השיב זה דרך דרש. אמרתי לו, קבלה היא, לא דרש. ועד מתי לא תבין בין פשט לדרש, בזה לא מצא מענה והתחיל לנסות אותי באיזה דברים מההשכלה והשבתיו (והושבתיו) כחורפותיו. אך אני בחנתיו וניסיתיו ומצאתיהו באמת לא ידע אפילו מפשט הפסוקים ומכ״ש מדברי חכז״ל ורק חכמות חיצוניות מגמת פניו, ובזה אמר השם, אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת וכו׳. עד ג׳ שעות בלילה נשאו ס״ת המפואר הנזכר לעיל ובאורים כבדו השם להוליכו לבית הכנסת של ר׳ אליעזר זצ״ל בהמון חוגג ובקול רנה ותודה, עתה רבתה השמחה והמולה גדולה הייתה בעיר. ירושלמי אחד לקח הס״ת ורכב על כתף חבירו ומרקד בו והוא רוכב, ואיש אחד ג״כ רכב על חבירו ומכה בתוף כדי להגדיל השמחה אשריהם ישראל וכה הלכנו, עדי הגענו לבית הכנסת הנזכר:

בשבת זו הלכתי לבית הכנסת (בבהכ״נ) של ר׳ אליעזר זצ״ל והציאו הס״ת החדש הנזכר וקרו בו הסדר גם אני הצעיר כבדוני לעלות למפטיר וכו׳ ונתנדבתי כך וכך [לב:] תלי״ת: 

והנה ירושלים הקדושה, נחלקת כעת לשתי ערים, העיר הישנה היא מוקפת חומה סביב ובה ל״ד מגדלים ושבעה שערים פתוחים בהחומה. בפאת מערב, א', שער יפו. בפאת מזרח, א', שער האריות. בפאת צפון, ג׳, שער שכם ושער הפרחים ושער החדש. בפאת דרום, ב׳, שער ציון ושער המערבים. העיר המהוללה עומדת על ד׳ ראשי הרים והם הר המוריה במזרח, הר ציון במערב, אקרא בצפונית מערבית, בצעיתא בדרומית מזרחית. העיר החדשה מחוץ לחומה היא משתרעת באורך משער יפו, עד לפני מגדל השני כמהלך שעה וברוחב עד לפני שער שכם רחובותיה רחבים ומרכבות תלכנה בהן רצוא ושוב:

ירושלים בכלל, מלאה בתים מג׳ וד׳ עליות, זו על גב זו רחובות ושווקים אין מספר, ארוכים ורחבים קטנים וקצרים מרוצעים באבנים חלקים. הבתים הם כולם מאבני מחצב, נאים וגדולים מפותחים ציצים ופרחים וגגותיהם המה כיפות נבנה מאבנים דקות וסיד וחול יש מהם שטוחות ויש מהם עגולות כמו מצנפת. על הרוב אינם עושים חלונות כי לא יצטרכו לזה מפני תוקף הקור. כל הבתים הם בתוך החצרים. יש חצר, נמצא בו כ׳ בתים ויש כ״ה ויותר ומרוצפים באבני שיש. בכל חצר, עשוי בור עמוק מתחת לארץ ובו יקוו מי הגשם היורדים כל ימי החורף, דרך מרזיבות הגגות ומסתפקים מהם כל ימי הקיץ. כי בירושלים, לא נמצא מעינות ולא נהרות, רק מעין אחד באמצע לשכת הגזית. וזהו, למטר השמים תשתה מים, וכל מי שיש לו בור קטן ויכלא המים באמצע הקיץ, מוכרח לקיים מימינו בכסף. שתינו בעו״ה מן הגוים המביאים בנודות. כל השווקים מלאים (מלואים) חנויות מראשם ועד סופם מוכרי כל מיני ממכר. בה מגדלים גבוהים הרבה, הנותנים פאר וכבוד להעיר הקדושה. סביב העיר חוצה, הרבה גנות ופרדסים, כרמים וזיתים ואילני אתרוגים, רימונים ולימונים ושאר מיני פירות הרבה, ושדי תבואה הנחמדים למראה. גם בתוך העיר, נמצא הרבה גנות, אילני פרי תנובה ועצי ארזים גבוהים ונטעי שושנים יפה נוף. לפי הנשמע, יש בירושלים מאה בתי כנסיות ויותר ויש בה יהודים, הקבועים, כ״ח אלף ומאתיים, מהם ספרדים י״ג אלף ואשכנזים ט״ו אלף ור׳. השם יוסף עליהם כהם אלף פעמים וכו׳ אכי״ר:

פרק י״ב – מסעי חברון ת"ו

סדר קרח: יום ג׳ כ״ח סיון תרנ״ט, אני והחברים הי״ו רכבנו על ג׳ עגלות וכל עגלה רתומה לג׳ סוסים דוהרים ואבירים ברעש ורוגז, יגמו ארץ ופנינו דרומה, ועד כשעה הגענו למצבת קבורת רחל אמנו, רחוקה מכפר בית לחם כתחום שבת וזהו כברת ארץ. השמש, פתח לנו הפתח ונתן לנו ספרים קטנים לומר הבקשות על קברה. הבניין הוא מרובע ועליו גג עגול נאוה, והקבר בתוכו נחפה בסיד לבן, ועליו רבבות אלפי שמות אנשים בכתב עברי, ומנורה גדולה ועליה כמו ל׳ נורות תלויה על הגג. והשמש הטיב את הנורות, ואנו הדלקנו כל אחד ג׳ או ד׳ נורות, ונתנדבנו כל א' כפי מסת ידו והוא אומר ברכת מי שבירך וכו'. עזבנו את בית לחם משמאל, והלכנו בארח ישר חברונה, אל המקום המהולל לפנים, אשר גר בו אברהם אבינו ע״ה, וישבנו בבית מלון יהודי אשכנזי, הדרך [לג.] מירושלים לחברון היא כ-ה' שעות, בין הערבים הלכנו אל שדה קבורת בני ישראל והמה בהר. נכנסנו למערה אחת אשר לפי המוסרה הוא קבר ישי אבי דוד, ומערה א' יפה, בנוי כמו בית היא מנוחת עתניאל בן קנז, בית הקברות הזה אבנים שלמות צבורים זה על זה והמה, לפי דברי האיש אשר הלך עמנו, אבני המצבות. אך תמהתי עד מאד כי למה לא יכתבו שם המת על המצבה. ושם, גדולי עולם וצדיקים, כמו בעל חסד לאברהם, ובעל ראשית חכמה וכו' אך על מצבת קברם אין אומר ואין דברים, כנזכר. ושם בהר התפללנו מנחה במנין וירדנו. בבוקר הלכנו להתפלל בבית כנסת ספרדים, והנה אין שם כי אם זקן אחד יושב ולומד. אמרתי לו, אם כבר השלמתם התפילה, השיב, לא, עדיין לא התפללנו, ונתאחרנו כשתי שעות, כי הם מאחרים התפלה יותר מדאי. אח״כ הלכנו למערת המכפלה המהוללה להתפלל על קברי אבות, והנה הישמעאלים יש להם ארמון גדול על מערת המכפלה ובמעלות רבות עולים אל פתחו. גם בכאן אינם מניחים ליהודים לבוא רק עד המעלה החמישית. ועליה עמדו החברים אי״ת לשפוך שיח, אך אני בתחילה לא ידעתי מזאת הגזרה, והייתי מדלג ועולה והנה ישמעאלי אחד אחזני והורידני ואמר הלה תדע מי אתה פן יעשו אתך וכו', וישבתי משמים וזלגו עיני דמעות ואמרתי בלבי אהה על שברנו גם מזה המקום הקדוש ימנעונו. ובעוה״ר לא הניחו לנו, כל חלקה טובה אוי נא לנו כי חטאנו וכו'. אך מעט מעט, קמה הסערה לדממה ואמרתי, כי גזירה היא מלפני יוצר הכל ב״ה, כי אם היהודים רשאים לכנוס, שמא צדיקי וחסידי הדור, תקפי ברחמי ואתי משיחא בלא זמניה, ותהי זאת נחמתי. על כן קמתי להתפלל כשאר החברים נוכח הקיר, הערביים למלאת סאת עוונם העמידו שוטר על הפתח, וכל היוצא מן היהודים מוכרח לשלם קשיטא א׳ על כל א׳ וא'. שדה מערת המכפלה מוקפת חומה גדולה, ואבני החומה גדולות כמו אבני כותל המערבי בבהמ״ק. אומרים, כי מערת המכפלה, היא תחת הבנין הזה והיא מרוצפת באבנים גדולות ומלוטשות, אשר ארכן ורחבן משש עד שבע אמות. וגם הערביים לא ירדו אליה, ורק דרך הארובות אשר ברצפת בית התפלה יורידו אליה מנורות דולקות. משם הלכנו אל קבר אבנר בן נר והוא בבית איש ערבי, לא יבא כל יהודי אליו, טרם יתן כסף מחיר זה. ירדנו מדרגות מטה ובאנו אל חדר רחב ידיים אשר הקבר בקצהו. והוא בתבנית קבר רחל, אבל גבוה מעט ממנו, קרוב לשם ראיתי בריכה גדולה מאד ועמוקה עם סולם של אבנים שיורדים בו ואנשים הרבה שטים ומשחקים בה, אומרים שהיא בית הטבילה של שרה אימנו ע״ה:

הרבה מהיהודים עצבים ודואגים על הרב הגדול כמו״ר אליהו מאני אב ב״ד ק״ק חברון ת״ו, שהיה חולה ותקיף ליה עלמא טובה, גם כח הדבור ניטל ממנו. אשר בחזרתינו ליפו באה השמועה, כי נלב״ע לחעה״ב ושל״ח, והוא יחיד בדורו. כי לפי חכמתו וחסידותו וקדושתו אין ערוך אליו בכל ארה״ק. חבל על דאבדין תנצב"ה: 

העיר חברון עומדת בעמק צר, המשתרע מצפון לדרום, האדמה אשר סביבותיה דשנה ופוריה במאד, ביחוד ישגה בה עץ הגפן וענביה נודעים לשבח בכל הערים מסביב: 

בעצם היום הזה לאחר הצהרים, יצאנו מחברון ת״ו והגענו לירושלים ת״ו, בתחילת הלילה ליל ר״ח תמוז:

סדר חקת: יום ראשון הלכתי לטייל בקצה העיר צפונה והנה אחד אמר לי [לג:] מה לך כה, כי תטריח עצמך בכל יום. אמרתי לו, כבר קדמך המשורר, סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה וכו' אך שם פגשני האברך יעקב הכהן נ״י חתנו של חייים הכהן הנזכר לעיל וכבדני במרקחת וקאוי וכו'. והלכתי להתפלל מנחה ומעריב בבית כנסת תימנים:

יום שני נתקבצו הקהל בבית הכנסת סטמבול לומר תהלים סליחות ותחנונים מפני הארבה הבא לשחת את השדות ח״ו, וג״כ בשביל מצרים מפני הדבר בר מינן. שומר ׳ישראל ישמור את שארית ישראל. ויאמר די לצרותינו:

החילותי לקפל את החפצים (החפוצים) כי ביום ה׳ אנו נוסעים. ונתתי שלושים פרנק ביד האדון משה אהרני נ״י לתנם לבעלי הבית אשר אני מתגורר בביתם, שכירות עלייתי. אך יהושע הכהן טרם קבל את השכירות קראני ואמר לי, שמעתי כי תתן שכירות וחס ושלום, לא אקח מאומה ודי לנו במה שנהנינו ממך. אמרתי לו, אעפ״כ. השיב לא, לא, אפילו פרוטה וכו'. אמרתי לו, טוב עשיתם גם אני עכשיו נחוץ ובעזה״י כשאגיע לעדן, אביא לכם בהם איזה חפצים וסחורות. אך הבוקר אור, לבשתי טלית ותפילין ונתפללתי ביחידות כי בעוד שעה עגלת הקיטור תלך. ובעוד שאני ואשתי מתעתדים לצאת מן העליה והנה יהושע הכהן הנזכר, עמד כנגדי ואמר, כיצד אתה הולך בלא שכירות. אמרתי לו, והלא אתמול דברת וכו'. אמר, לא תלך, עד שתתן השכירות. לא ידעתי למה נתהפך בין לילה מגב אל גב. טוב, אמרתי לו, השכירות ביד משה אהרני נ״י, קח מעמו. וכמה, הוסיף לשאול, אמרתי לו, ל׳ פרנק, אז שחק ואמר די. ודע קורא יקר כי לא מרוע לב, חס ושלום, עשה זאת יהושע הנזכר. ורק, בתחילה, מפני הבושת ולבסוף מפני שעמנו ישראל, צריכין פרנסה. הלכנו אני וחיים ויהושע, עד שהגענו לשער יפו. נשאתי עיני ואראה העיר המהוללה הזאת, זלגו עיני דמעות. אהה כי נצא מקודש לחול. לא ידעתי מתי אשוב אראנה עוד. ובקול מר קוננתי, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני אם לא אזכרכי וכו', ירושלים עיר הקודש, חיי רוחי, וחיי בשרי, רצוני להסתופף בצלך כל ימי חלדי, אך אין עיתותי בידי. ומה אעשה, אך בשכבי ובקומי ובלכתי בדרך בך אהגה תמיד ואת שעשועי. יואל אלהי יקבץ נדחינו (נדוחינו) ויעלינו בקרוב לארצינו ויבנה בית קדשינו ותפארתינו במהרה בימינו אכי״ר :

פרק י"ג

חזרה ליפו ת"ו: יום ה׳, ז׳ תמוז עלינו לעגלת הקיטור ובאמצע הדרך ראינו והנה אלפי רבבות ארבה, משחיתים הגנות והפרדיסים נכמרו נחומי על צרת בני עמנו. המרחם, הוא ירחם עלינו ועל כל עמו ישראל אמן: 

הגעו ליפו כחצות היום ונשב במלון איש איש חדר לבדו. ביום השבת הלכתי להתפלל בבית כנסת ספרדים, רחוקה מעט מן המלון ובהיות שהעיר הזאת אינה מוקפת חומה ע״כ נתנו הטליתות והחומשים ביד גוי, מפני הטלטול. אך בסעודת שחרית, לא הביאו כי אם חלב וביצים ולאחר חצות, לחם ובשר כי כן דרך בעלי המלון בימות החול. גם בשבת, ואני הרגל הרגלתי תכף לאחר התפלה, בלחם ובשר והיה לי צער: 

יום א׳ רכבנו על עגלות סוסים, והלכנו כג׳ רובע שעה לאחוזת מקוה ישראל אשר לחברת כל ישראל חברים. ראש מייסדה האדון המנוח משה מונטיפיורי זצ״ל ונכנסנו לבית הכנסת דשם והיא גדולה ומהודרה בתכלית היופי ונכונה על עמודי שיש, המרהבת עין הרואי. וסביבה כרמים ותבואות למכביר ושם כמה מכונות עושים [לד.] כל מעשה חרש וחושב, וירדנו בשלבים ונורת דונג בידינו, במחילות תחת הקרקע. ושם, כמה חדרים מליאים חביות גדולות יין המהולל ויין שרף למאות ולאלפים:

משם הלכנו כמהלך שעה להמושב הנקרא ראשון לציון, והיא נטועה כמעט כולה גפנים. והיא ג״כ לחברת כי״ח, ובראשם האדון רטשילד מפאריז נ״י, ושם ג״כ כמה וכמה מכונות וכו'. ראיתי עושים שמן ערב הטוב והיקר אשר מחיר לוג ששים פרנק, וגם חביות [גדולות] גדולים מלאים יין ויין שרף אלפי רבבות, שבעתים מהמושב מקוה ישראל. ויש חביות גדולות מאד כל אחד מחזק כמעט עשרה אלף מדות גאלן אינגליז. וכל היין המהולל הזה נעשה ע״י מכונות ונשלח לכל קצוי ארץ. אומרים, כי השבוע שעבר, שלחו למדינת צרפת חמשה אלפים חביות יין. ורק משני חדרים, כמעט כאלו לא נחסר כלום. תמהתי הפלא ופלא מאין יביאו ענבים בסך עצום כזה, כי העושר הרב הזה לאין ספורות. כמעט יוכלו לקנות בהם כל ארה״ק. השם יוסיף להם כהם, אלף פעמים, ושני המושבות האלו כולם יהודים: 

מקצת היהודים שביפו כמעט אינם נכרים מפני השחתת הזקן והפיאות. הפעם עברתי ברחוב והנה יהודי אשכנזי פגשני ואמר לי מאיזה עיר אתה, תימני מעדן השבתיו. שלום עליכם, אמר לי, מה אתה מבקש. עליכם שלום עניתיו, לקנות יין לקידוש כי ע״ש היה. טוב, תבוא לחנותי ואתן לך יין חשוב. ועד שהוא מודד יין בצלחתי, נסתכל בפאת ראשי ואמר טוב לך לקצצם. לולי השלום א״ל כי עתה לא הכרתיך, השיב [הושיב], מה בצע לך בפיאות. אמרתי לו, כתיב, לא תקיפו פאת ראשכם, אמר, הקפה במשמע, אך לקצצם מותר. אמרתי לו, אילו היה כתוב לא תקיפו ראשכם, הוא כדבריך. אך פאת כתיב וכפאות השדה. השיב ומה אתם קורים שם לפאת הראש בעירכם, אמרתי לו אנו קורים לו סימן. והוא סימן טוב לישראל להכיר בין היהודים להנכרים. אמר, אם בשביל ההכרה הלא די במילה, אמרתי לו, והלא המילה מכוסה. אם כן, לפי דבריך, צריך אתה לפרוע עצמך ותלך כך ערום כדי שיכירוך שאתה יהודי. בזה לא מצא מענה והשפל פניו למטה. השם הטוב יכפר בעד כ״י:

ארכו לנו ימי שבתינו פה י״ג יום. לא שקצתה נפשי בעיר זו, חס ושלום כי גם יפו מארה״ק תחשב, אך מפני רוב ההוצאות כי אני ואשתי לבד, עלתה ההוצאה בכל יום, עשרה פרנק כידוע וכדרך המלון, ובעלי הספינות לא רצו להעלות אותנו בכל הון מפני חולי המדביק דמצרים בר מינן. וביום י״ט תמוז באה אלינו אניית רוסיא בדרך ישר מאירופה, אמרנו לנסוע בה אך הים היה סוער והולך ולהוחיל עד ישקוט הים לא יכולנו. כי לפי הנשמע לא תבא ספינה אחרת ההולכת ישר לברת סעיד (פורט סעיד) עד לאחר כ׳ יום. האדון היקר משה מ״ו בנין נ״י קרא עצרה מה לעשות, אם לירד בים סוער כזה או להוחיל פה כמה ימים. זה אומר בכה וזה וכו׳ פוסחים על שתי הסעיפים, ועד שהסכימו רוב הדעות לילך, ונשים בהשם מבטחינו, כי גם המלחים הבטיחונו כי לא יהיה אסון ח״ו בעזה״י. אך רב החובל אמר, כי ילך תחילה לחוף עזה להוריד סחורות, אך הבטיחנו, כי ביום ולילה אחד נגיע למחוז חפצינו. החילותי לקפל החפצים בלב דואג ובוטח, ואני תפילתי לאל רחום וחנון ינחנו במעגלי צדק ויצילנו מכל צער ונזק אכי״ר:

 

 

הבא   –   הקודם