נחלת יוסף מנהגים – סימן א'

חלק ב' – מנהגים

מנהגים שאנחנו ק"ק עדן יע"א נהוגים בהם מקדם כפי מה שקיבלנו בהם מאבותינו נע"ג

סימן א'

אמר הצעיר שמואל: ראיתי להביא בקיצור מנהגי עירנו עדן, יען כי רבים נבוכו על מה נסמכו קדמונינו ומאין יסודם ועל מה אדניהם  הטבעו, וביותר אחינו היהודים הבאים ממרחקים שהם תמוהים על מנהגינו ושואלים לנו מה זה מנהג מבלי יסוד. פ"א בא לכאן חכם מארץ הצבי בימי עשרת ימי תשובה ובראותו איך אנחנו אומרים בש"ע ובכן יתקדש וכו' ובכן תן פחדך וכו' כר"ה ויוה"כ, תמה ואמר מה זה ומצא חבורה לומדי תורה וגם אני בתוכם ושאל ממנו להביא לו טעם ויסוד ומקור למנהג זה, אך אין מי ממנו יענה לו דבר, רק כך הוא המנהג כך קיבלנו וכו'. אז חרה אף החכם וא"ל אתם תשנו המנהג מה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, אם יבוא משיח ויכה על ראש קדקדכם וכו' אז ראיתי לאסוף את חרפתינו, חיפשתי ובדקתי בהמון הספרים למצוא יסוד ומקור למנהגינו. ומצאתי ספר כ"י קדמון שהעיר על המנהגים  אך לא העיר כל הצורך, ומעתה יוודע לך כי אבותינו הקדמונים נע"ג לא קטלי קני באגמא נינהו, ברם חכמים נבונים אנשי חיל תורתם כשלמה חדשה שאין בה דופי, ותקנו והנהיגו ע"פ טעם ושורש ויסוד ומקור למנהגיהם מפי הגאונים הקדמונים ויסודתם בהררי קודש, ואני הצעיר אבוא רק בקיצור האפשרי ומה שצריך טעם ומפי גאון ופוסק פלוני אעיר עליו, ומה שאינו צריך אכתוב סתם וזה החלי בס"ד: 

תפילת שחרית

יש משכימי קום לביהכ"נ קודם עלות השחר ואומרים בקשות ותחנות בס"ד ומתחילים הקרבנות עד סוף פ' איזהו מקומן, ואז לובשים טלית ותפילין ואומרים קדיש דרבנן, אבל רבים וכן שלמים מאחרים כי סמכו על הזוהר הקדוש לצאת מן הבית מעוטפים בציצית ומוכתרים בתפילין, ובארץ הצבי ראיתי כמנהג הראשון אעפ"י שמאחרין. 

הכריכות שאנו עושים בציצית כ"ו כמנין שם הוי"ה בלבד, (ועיין בשכנה"ג בהגהת ב"י ובמ"א ובלבוש). כל אנשי עירנו אינם לובשים כ"א תפילין של רש"י בלבד ואפילו חכמי הדור שלא לבייש האחרים (ועיין בטור מ"ש בשם הרא"ש ומהר"ם וא"ח). 

מנהגנו לומר לדוד ברכי נפשי את ה' אעפ"י שאינו כתוב בסידור האר"י זלה"ה, וכ"ה בתכאליל ועיין ט"ז. טעם למנהגנו שמדלגין ואם חסר א' מסממניה חייב מיתה, הוא כי יש מקומות שאין נוהגים לומר פיטום הקטורת בחול כ"א בשבת. בחול כיון דנחפזים לצאת חיישי שמא יחסר אחד מסממניה ואמרינן חייב מיתה, ומנהגנו לדלג ואם חסר א' מסממניה, ואולי מהאי טעמא שלא יהא בסוג כה משפטיך אתה חרצת.

בכל הקדישים במקום "ויקרב משיחיה" אנו מוסיפין "ויפרוק עמיה", אעפ"י שאינו כתוב בדפוסים מטעם שהוא כפול, ובהרמב"ם ישנו אשר אבותינו נהגו כוותיה, והטעם כי אעפ"י שיעמוד א' מבית דוד וילחם מלחמות ה' אם לא ינצח כל האומות ויבנה ביהמ"ק ויקבץ נדחי ישראל הנה לא הוא שהבטיחה עליו התורה שמא לא העמידו הקב"ה אלא לנסות את ישראל כדכתב הרמב"ם בהלכות מלכים, נמצא עיקר הגואל הוא אם יפרוק עמיה. ועוד כתב ר"מ אלשיך כי אנשי כנה"ג תקנו בקדיש כ"ד תיבות כנגד כ"ד תכשיטי כלה וכל הפוחת כאילו פיחת תכשיטי כלה הכלולה מכל יופי, ואין אנו מוצאים כ"ד בתיבת ויפרוק עמיה. בשאר מדינות לא נהגו לומר ה' הוא האלוקים כ"א בימים נוראים, ומנהגנו לאמרו כל ימות השנה. 

לעולם אנו אומרים ברוך שאמר ע"ד הקבלה שהוא פ"ז תיבות (עיין בטור בשם ספר היכלות):

מנהגנו לומר כל השנה מזמור לתודה ואפילו בשבת ויו"ט שאין מקריבין קרבן תודה. והטעם ע"ד שאמרו רז"ל שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה.

לא נהגנו לעמוד ב"ויברך דוד", והטעם לפי שנהגו לתת צדקה מעומד, ולדידן דלא נהגו לגבות בויברך דוד אין טעם לעמוד.

מנהגנו בסוף שירת הים לומר פסוק שמע ישראל ה' וכו' וכן נמצא בקצת סידורים.

כתב הטור ונוהגים שהקהל אומרים ישתבח ויתפאר בשעה שהש"ץ אומר ברכו, ויותר טוב שלא לאומרו כדי שיאזינו ויכוונו למה שיאמר הש"ץ עכ"ל. סי' נ"ז, גם בעירנו לא נשמע שאומרים אותו ונכון הוא.

מנהגנו לענות אמן אחר סיום שליח ציבור ברכת יוצר אור ומעריב דערבית וכ"ד הרוקח והג"מ והרמ"א, ודלא כיש מפקפקים בזה. בתפילת לחש נהגנו לעמוד בלי התנענעות כעומד לפני המלך, וכן הוא דעת מהר"י סרוק והרמ"ע, ויש מתי מספר מתנענעים אנא ואנא וטעמם משום כל עצמותי תאמרנה ה' וכו' ועיין ספר חסידים.

 

מנהגנו אנחנו מאבותינו שאין אנו שואלין ברכת השנים בש"ע כתקנת משנה וגמרא, אלא בשומע תפילה אומרים ותן טל ומטר וכו' והטעם הוא שאנחנו יושבים בארץ שוחה הרים וטרשים לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון, ואבותינו הקדמונים נע"ג על הרוב יושבי צריפים הם כנודע, והגשמים בארץ ההיא סי' קלקול הוא ואפילו מיעוטא. א"כ לא רצו אבותינו הראשונים לשאול בברכת השנים כלל, כי איך ישאלו המטר בברכת שאלה ולבם מפחד על בתיהם ומשכנות מבטחיהם ונמצאו ח"ו כשקרנים בתפילותיהם, הא למה זה דומה למי שמתענה והוא ברור לו שאין בו כח להתענות ובתפילת שחרית אומר עננו, דדבר פשוט דהוי שקרן בתפילתו כדאיתא בשולחן ערוך בהלכות תענית, דזהו טעם אותם המקומות שאין אומרים עננו כ"א בתפילת מנחה, וכדי שלא להוציא עצמן מכלל ישראל ראו אבותינו השלמים לקבוע שאלת הגשמים בשומע תפילה, וכוונתם בזה להתפלל על שאר הארצות הצריכים למטר כדי לעזרם בתפילתם דרך חסידות ואחוה  ע"ד היה לך לעזרני וכו'. (עיין בב"י סי' קי"ז מה שהביא בשם תשובת הרא"ש ז"ל ע"ש)

בחזרת הש"ץ אומר פסוק ה' שפתי תפתח בלחש, מלבד בעשי"ת אומרו בקול רם כדי לאפושי ברחמי, כך שמעתי:

נוסח הקדושה אצלינו אינו ככתוב בסידורים אלא כנוסח הרמב"ם ז"ל במשנה תורה.

לא נהגו הכהנים בעירנו ליטול ידיהם קודם נשיאת כפיים כי סמכו על נטילת ידיים שחרית, ומ"מ יזהרו הכהנים וישמרו ידיהם משעת נ"י שחרית שלא יגעו במקום המלוכלך שאם נגעו בודאי צריכים לחזור ולטול:

 

מנהגינו הכהנים נושאים כפיהם בכל יום כדינא דגמרא.

הוידוי אצלינו כמנהג ספרד ואין כאן חדש מלבד בשני וחמישי שאומרים שלשתם, דהיינו אנשי אמונה ותמהנו ואל תעש עמנו כלה וכו'. וקודם והוא רחום אומרים שני תחינות מרבינו סעדיה גאון ז"ל בכ"י.

 

מנהגינו  להכניס הס"ת קודם אשרי כדי שלא יכשלו הצבור בעוון שיחה בטילה לפני הס"ת בעודו על התיבה, וכ"כ הרמ"א סי' כ"ה:

 לאחר קוה ביום שאומרים בו תחנון מנהגינו לומר פיטום הקטורת כולה ויום שאין אומרים בו תחנון אומרים הפסוקים לבד עד לדורותיכם והטעם ידוע:

אח"כ קורא הרב הלכות משו"ע מיושב מלבד בשבת ויו"ט קורא מעומד לכבוד היום. הטעם כדי להסמיך לתנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו' ועוד בעבור אותם המקדימים לצאת למלאכתם תיכף אחר התפילה שבזה יהיה להם בטחון זכות בחלק העוה"ב.

לאחר התפילה מתוועדים החברים הע"י חבורות חבורות ולומדים הלכות שו"ע עם בה"ט מתקנת מ"ו מנחם בנין נע"ג אב"ד דק"ק עדן, וחבורה א' לומדים תהלים עם בקשה שמע קולי בכל יום תמיד חוץ מיום המילה, מתקנת מ"ו שמואל נסים דיין נע"ג:

 

 

תפלת מנחה וערבית

מנהגינו להתעטף בציצית במנחה אבל תפילין אין לובשין כ"א בתענית, ומעולם לא ראיתי בבהכנ"ס הגדולה שאומרים ג"ר [ג' ראשונות] בקול רם והשאר בלחש כמנהג איזה עיירות אלא לחש וחזרה כדין, חוץ ממנחה עיוה"כ כאשר יתבאר:

מנהגינו לומר עלינו לשבח ועל כן נקוה לך וכו' אפילו במנחה וערבית (וכן דעת האר"י וסדה"י):

בברכות דק"ש ערבית המנהג לחתום באמת ואמונה בפסוק גואלינו ה' צבאות וכו' ולאחר השכיבנו נהגנו לומר כל הפסוקים שיש בהם ח"י אזכרות וחותמים בברכה ואינו כנוסח הסידורים, אלא נוסח אחר כ"י ומנהג קדמון הוא.

 

ואחר תפילת לחש נהגנו לומר ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו וכו' וקדיש, שיר המעלות וקדיש, עלינו לשבח וקדיש: 

לאחר תפילת ערבית מתאספים חבורות חבורות הי"ו ולומדים עין יעקב, הלכה, אחד המרבה ואחד הממעיט מתקנת מ"ו מנחם בנין הנז' נע"ג:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s