נחלת יוסף מנהגים סימן עשירי תשרי ר"ה

ערב ר"ה לאחר ת"ש [תפילת שחרית] מנהגינו לקרות כל מזמורי התשובה קודם ההתרה כדי שיתעוררו הצבור ויתנו לב לשוב, סדר ההתרה כך הוא בוררים עשרה מחכמי וטובי העיר כך הוא תחלה יוצא אב"ד א' מבהכנ"ס לחצר ומתוודה בלחש ומתירים לו כל הצבור, אח"כ יוצא השני ומתירים לו כמו הא' , וכן כל א' וא' עד כל העשרה אח"כ נקבצים העשרה הנז' ביחד ומתירים לכל הצבור,
אחר ההתרה אומרים הצבור פסוקי מי אל כמוך וכו' ותשליך וכו' וקדיש ונפטרין לשלום כן קבלנו מקדמונינו:
בערבית נכנסין לבהכ"נ ומתחילין אחות קטנה, ואח"כ מזמור היום והטעם דתחילה יש לנו להתפלל על אחרית שנה שעברה בטרם נקבל קדושת היום שהיא תחילת השנה באמירת המזמור של קדושת היום.
בסידורי הדפוסים יסדו פזמון שופט כל הארץ קודם נשמת כל חי ומנהגינו לאומרו קודם פיטום הקטורת וקודם נשמת נהגנו לומר יום זה דר במרומים, וביום שני שפל רוח ותו לא:

בתפילת ר"ה וכל עשרת י"ת במקום כי תעבור ממשלת זדון מן הארץ, נהגנו להוסיף ומלכות העליזה מהרה תעקר ותשבור ובמקום ובירושלם עיר מקדשך מוסיפין ונגד זקיניך כבוד ככתוב חפרה הלבנה וכו', ובמקום וכתוב לחיים טובים מוסיפין זכור רחמיך ה' אלהינו וכבוש בכעסך.
לאחר קריאת ס"ת מנהגינו הש"צ קורא מרגניתא דרבי מאיר, וביום שני לבי לבי הלה ידעת וכו' כדי לעורר הצבור ויחזרו בתשובה.
כתב הרמב"ם בהל' ר"ה פ"ג שאין תוקעים עד שיחזירו ס"ת למקומו וכ"כ הר"א בנו של רבינו משם אביו ושכן מנהג חכמי מערב, וכן מנהגינו.

פזמון עת שערי רצון לא נהגנו לאמרו קודם תקיעת שופר כשאר הקהילות אבל נוהגים אנו לאומרו בלילה על השולחן, ועתה שנת התרס"ה התקין מ"ו בנין יצ"ו לאומרו, וסדר מנהגינו כך הוא עומד ש"צ על התיבה ומתחיל פזמון כל אחד ואחד יש לו וכו' והוא כלול מעברי וערבי וכלו תוכחת מוסר. נוסח תימן כתיבת יד. וזה הפזמון נהגנו לאומר ביום א' בלבד, אח"כ ה' בקול שופר ועלה אלקים בתרועה, וקולי שמעת וכו' פסוקי קר"ע שט"ן. ויהי רצון אל נא קרת תשועת מצפיך וכו', ועננו אבינו עננו אלהי אברהם וכו' ומברך ותוקע כמנהג כה"ק:

מנהגינו במוסף ר"ה שאין אנו מתפללים לחש וחזרה כ"א ש"צ מתפלל בקול רם ומוציא חובת היודע כמי שאינו יודע לפי שתפילה זו וברכותיה ארוכות ואין רוב היודעים יכולים לכוון דעתן בהן אלא הכל עומדים ומכוונים ושומעים הברכות, וכשהוא כורע כל העם כורעין ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה.
וכתב הרמב"ם אם רצה היודע לסמוך בב' ימים של ר"ה על תפילת ש"צ להוציא י"ח הרשות בידו עכ"ל. ודברים אלו מקורם במשנה סוף ר"ה רבן גמליאל אומר ש"צ מוציא את הרבים י"ח, ובגמרא שקלו וטרו וסיימו הלכה כר"ג בברכת ר"ה ויה"כ ע"ש, וכ"כ הרי"ף, והרי"ץ בן גיאת ורבים אשר אתו מהגאונים כתבו שאין הצבור מתפללין במוסף אלא ז ברכות ואין אומר מלכויות זכרונות ושופרות, ואין אלו אלא לש"צ בלבד ואחרים נחלקו עליהם ואו' שהציבור צריכין להתפלל תשע, ע"כ ראו המקומות ההם להוציא עצמם מידי ספק שיתפללו כולם דרך כלל:

ושמענו מרבותינו שאלות ותשובות להחסיד הקדוש ר' יעקב מריש ז"ל, שמנהגו בעת הסתפקו באיזה דבר היה נוקש על דלתי שמים
ושואל שאלותיו, ומעלה כזאת היתה ברש"י ז"ל, והחסיד הנזכר שאל ע"ז בתפילת ר"ה שסומכין בהרבה מקומות על ש"צ כהא סינן כשם שמוציא היודע כך מוציא מי שאינו יודע, והשיבו לו ישראל נושע בה' וכו' והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר הברכות והתקיעות כא' מלך אלהים על גוים, וחזר השאלה שנית והשיבו למה תאמר יעקב ותדבר ישראל על העניין הזה והלא אמרנו כי טוב לשמוע על סדר הברכות ולא לקרוא אש על פשעכם בשעת הדין ולדבר דברי הבאי החרישו אלי עמי ולאומי אלי האזינו וכו', ובסוף התשובה ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, ומצאתי בב"י סי' נ"ט שכך היה מנהג רבי יונה ז"ל וז"ל, וכבר היה להרא"ש לעשות בדרך אחרת שיאמר עם החזן תיבה בתיבה עד שיגיע לחתימה ואז ישתוק ויענה אחר חתימת החזן אמן, וכמ"ש תר"י פ"ג שאכלו שכך היה נוהג רבו בר"ה ויה"כ.

ויש שואלין לעניין אמן שאחר כל ברכה אי שפיר לענות משום דיש לחוש להפסק והנה לאו שאלה היא דהא כבר פשטוה רבנן באתאכלי"ל דעונה אמן אחר כל ברכה וברכה משמע ברור דליכא הפסקה וש"ד [ושפיר דמי] לעשות כן לכתחילה

ואולי יצא להם ספק זה שראו להרמ"א סי' קכ"ד ולבוש סי' רל"ב שכ' בכל צבור שמתפללין יחד הם והש"ץ, טוב שיהא לפחות א' שיענה אמן אחר הש"צ או יענו התינוקות ע"כ, וכל משכיל יראה דאין לספק מכאן כלל דהתם מיירי בשאר ימות השנה לבקיאים שמתפללין עמו מלה במלה דאי באינם בקיאים אפי' אינם מתפללים עמו מלה במלה יוצאים בתפילת הש"ץ ונקט לה כך משום שאינם יכולים  לענות אמן אחר עצמן כיון שמתפללים עמו מלה במלה ואה"נ אם מקדימים לסיים ג' תיבות לש"צ לית חששא לענות אחריו אמן ולא מקרי וכו' משא"כ בר"ה  דיוצאין אך [אף] הבקיאין, בשמיעת התפלה מש"צ, דפשיטא דיענו אמן אחריו ולא מקרי עונה אחר ברכותיו וגם לא הוי הפסקה, ואם יסיימו קודם ש"צ ג' תיבות אף אם יתפללו עמו מלה במלה עונה אמן וראיה לזה שם בסי' קכ"ד ס"ו כ' השו"ע ויענו אמן אחר כל ברכה וברכה, בין אותם שיצאו ידי תפלה בין אותם שלא יצאו, וביאר הלבוש בין שלא יצאו אעפ"י שהם יוצאים עכשיו בתפילת ש"ץ אינם כעונים אמן אחר ברכת עצמן שהרי מ"מ אינם אומרים כלום אלא שומעין עכ"ל, הראית לדעת שסובר הרב שלא הוי הפסק אלא מטעם דלא יהיה עונה אמן אחר ברכותיו וכיון דאינו אומר כלום, יענה אמן, ואם אומר מלה במלה יסיים ג' תיבות קודם לש"צ ובזה עלו דברי הרמ"א כהוגן עם הכתוב בס"ו,

והרב ר"א הנגיד בנו של הרמב"ם כתב בתשובותיו כשמתפללין תפלה א' שהם יענו אמן אחר כל ברכה וברכה ויסיים הש"צ והציבור כא' ויפסעו כא', וזהו מנהגינו מקדם כפי מה שקיבלנו מאבותינו  להתפלל מוסף ר"ה תפלה א' ש"צ והצבור, ולענות אמן אחר כל ברכה וברכה וקדושה והפרקים ואמן אחר ברכת כהנים ואח"כ ואתם הדבקים אחר כל פרט ופרט.

 

אוחילה לאל, רשות זה נראה מתוכו שאין הציבור אומרים אותו רק ש"צ, ובדפוסים חדשים הדפיסו לזה קודם התחלת מוסף, אולי סברי, דכיון דרשות דש"צ הוא ואין היחיד אומרו אין לאומרו בתוך התפלה דשמא הוי הפסק ועוד אפשר דקשיא להו הנוסח שאומר בו אשאלה ממנו מענה לשון וכו', וזה אין שייכות לאומרו רק בתחילת התפלה, אך אחר שמילא פיו שבח וברכה עד עתה, מה זה שאומר עתה אשאלה ממנו מ"ל, זה נראה כוונתם.

ואין מזה ראיה שהרי רוב המחברים זכרו זה בתוך יסוד עלינו לשבח, הלא המה הרמב"ם והטור והרד"א ומהר"ץ והמנהי"ג וא"ז לר"י החסיד  ורמ"ק וס' המוסר וכמה גאונים רבו מלספור, ועוד שיש בזה סוד כמוס ע"ד [ על דרך] מה שאמרו המקובלים בטעם אמירתו כאן כי באמירת עלינו לשבח עלתה הכוונה אל הסוד הנסתר ברום חביון עילת העילות ב"ה, הוא שאומרים עלינו לשבח לאדון הכל ע"י עה"ע ב"ה. ומצאו אנשי כנה"ג כאן יתד ופינה להסמיך לו אוחילה לאל שהוא סוד הנסתר ברום חביון קשור עם שלמעלה ממנו, דכיון שהגיע למדה זו ראוי לשאול שאלתו ובקשתו לעת הזאת, כל זה מתיכלל נוסח תימן כ"י, וכ"ה מנהגינו:

 

מנהגינו מקדם שאין תוקעין  ע"ס הברכות כ"א תשר"ת למלכויות פ"א, לזכרונות פ"א תש"ת, לשופרות פ"א תר"ת כפסק מרן בשו"ע. וכ' הריף ובדין הוא שיהיו תוקעין ע"ס הברכות כדרך שתקעו כשהן יושבין, אלא כיון שאין הברכות מעכבין התקיעות הרי יצאו חובתן במיושב, ודי להם תשר"ת תש"ת תר"ת פעם א' שלא להטריח הצבור, וכן מנהג העולם ובשתי ישיבות עכ"ל, וכ"כ הרמב"ם והרא"ש. ומצאתי למהר"י שלום שבזי ז"ל בס' חמ"י שלו פרשת אמור שטעם מ' קולות נגד מ' קולות שצעקה שרה בעת העקידה עכ"ל. אולי מהא טעמא סמכו שלא להוסיף על מ' קולות כדי שיהיה הרמז לעורר זכות העקידה בשופר אילו של יצחק:

היום הרת עולם נהגנו לאומרו כל הצבור ביחד להחריד לבם וכו' ועוד נהגנו לאומרו בכפיפת קומה, וחזור ש"צ לאומרו בקול רם ובנחת להחריד לב העם:

לאחר עלינו לשבח וקדיש יתום נהגנו לתקוע עוד עשר תשר"ת תש"ת תר"ת ותרועה גדולה מתקנת רב עמרם גאון ז"ל  וטעמו ונימוקו לעורר את הציבור  לשוב בתשובה, ושמא הסיחו דעתם בתקיעות דמיושב ומעומד כי התרועות מעוררים את הלב לשוב כנודע, ועתה כבר השלימו התפלה והולכים לביתם לסעוד  וכו', ע"כ בא עוד הפעם להזהיר  כי יום הדין בתקפו לא תשכחו וכו' ודי למבין:

 

סדר ותשליך נהגנו לומר אצל המקוה בחצר בהכ"נ הגדולה:

ומנהגינו מקדם לומר כל עשרת ימ"ת [ימי תשובה] לדור ודור ובכן יתקדש וכו' בכל התפילות בלחש ובחזרה, ורבים יתמהו כי לא נמצא מקום למנהג זה לא בראשונים ולא באחרונים, ואין כאן תימה שכן הוא בכל התכאי"ל וכ"כ הרמב"ם סוף פ"ב מהל' תפלה ועיין בטור סי' תקפ"ב, וג"כ ואתם הדבקים המנהג לאומר בכל יימ"ת:

בימ"ת באשמורת נהגנו להרבות בסליחות עד אור הבוקר, והסליחות אשר אנו מוסיפים הם מר' יהודה הלוי וראב"ע ור"ס גאון בכ"י, וזה מקרוב נדפסו בעיה"ק ירושלים תובב"א:

מנהג הכפרות שעושין בערב יהכ"ף בשארי ארצות לא נהגנו פה בעירנו ולא בכל ערי התימן כפסק מר"ן בסי' תר"ה וכ"כ הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל, גם אדונינו הרמב"ם לא הזכירו:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s