נחלת יוסף – חלדי אדם פרקים י"ח – סוף

תוכן עניינים

הקודם

[מד.]

פרק י״ח – חזרה ליפו ת״ו

ביום ב', כ״ו אייר עלינו לעגלת הקיטור וחזרנו ליפו העיר, בשלום הנה האויר של העיר יפו הוא מחומם במקצת ואינו קר כ״כ כמו בירושלים שאוירה קר יותר ואדרבה לפי נטייה מעלות הרוחב מקו השוה ולצירים, ראויה היתה יפו להיות אוירה יותר קרה מירושלים ת״ו, כי הנה ירושלים שוכנת תחת המעלה אחד ושלשים ומ״ז חלקים ממעלות הרוחב והעיר יפו שוכנת תחת המעלה ל״ב ועוד ג׳ חלקים הרי לך כי יפו יותר צפונית מירושלים בט״ז חלקים, אמנם הסיבה הוא, יען כי ירושלים שוכנת ברמה וגבהה עולה מעל שטח פני הים התיכון, כמו שני אלפים ושי״ח רגל אבל העיר יפו כמעט שוה אדמתה לעל פני הים וזו היא סיבת קצת חומה, ועיין לעיל בפרק התכונה.

ביום ד׳, כ״ח אייר עלינו לספינת אוסטרייא ובבוקר השכם, היננו בפורט סעיד, ותהל״י כי הים שקט ונח כשמן, בין בהליכה בין בחזרה הנה העיר פורט סעיד היא בקצה גבול מצרים היותר צפונית, ולפי דעת בעלי האסופות הוא העיר סין הנז׳ ביחזקאל סי׳ ל' ולפי שהיתה בימים הקדמונים עיר בצורה וחזקה, על כן יקרא לה הנביא שם סין מעוז מצרים ועל שמה יקרא חלק מדבר ערב, לפאת מצרים, בין אלים והר סיני, בשם מדבר סין, אך כאשר נחרבה ארץ מצרים בימי קדם, נפקדה גם העיר הזאת ותהי למעי מפלה ולא נשאר ממנה רק שרידי חרבות, מהעיר העתיקה סין, אולם עתה כאשר חפרו תעלת הקנאל לחבר ים התיכון עם הים סוף, שבה להיות עיר סוחרת ורוכלת הים, והעיר הזאת קרובה יותר לסוריא, אשר על כן, בקשו בעלי החברה לעשות בינה ובין העיר יפו, מסילת הברזל לקרב בזה את הדרך, אך בעלי חברת הספינות עיכבו בידם לבל תהי להם לשטן להמעיט מסחרם וכו׳. אחינו היושבים פה, הם חדשים מקרוב באו. מהם מעירנו עדן ומהם מאיזמיר ומשאר עיירות. והם רק מתי מספר ועל כי שאין להם ראש ודבר אחד אשר ינחם בעצתו, ע״כ חלק לבם ותהי מצה ומריבה בבית הכנסת, על עניין הקופות והגבאות וכדומה ביד מי למסור, והדברים יגיעים, גם שינויים במנהגים וכו', 

פעם אחת, חל ברית מילה פה לאחד מתושבי עירנו עדן, והנה לתמהון לבבינו ראינו, כי לא מלו את התינוק רק לאחר חצות, בין הערבים ולאח״כ כאשר שאלנו את המוהל ה״ה חכם יוסף נר״ו והוא גם השו״ב, מדוע אין אתם מלים בבוקר כמנהג כל ישראל, השיב מה בידי לעשות ואני רק גר בארץ, הלא כך מנהג העיר עד שיתקבצו כל הנשים וכו', ואמרתי לו וכי בשביל הנשים נאחר המילה עד הערב, ואמת הוא, שכל היום כשר למילה, אבל אמרו רז״ל שזריזין מקדימים למצוות ומלין מיד בבוקר ודרשי מקראי וישכם אברהם בבקר וכו׳ וישכם משה בבקר וכו' ועיין ש״ס שבת דף קל״ב ופסחים דף ד׳ ומגילה דף כ׳ ע״ש, ודע כי גם החזן ה״ה חכם ציון נר״ו, לא ניחא ליה בהכי ואמר כי טוב מאד לעשות המילה רק בבוקר דומיא דשופר ולולב ומגילה וכמנהג כל ישראל, אך קול קריאתם כקול קורא במדבר ובתוהו יליל ישימון, כי אין כח בידם לכוף אנשי העיר ע״כ וכו'. ועכ״פ אם יש בכאן אדם גדול ותקיף ומדברנא דאומתיה, הוא יכול על זאת ליישר כל הדורא. הלא תראה כי בבואנו מעיר קהיר [קהרא] הבירה בא הרב הגדול של מצרים לכאן פה פורט סעיד, הוא הרב הנאור ה״ה רבי אהרן נר״ו הנז״ל בפרק י״ב תכף בשבת [מד:] הראשונה בשביתתו פה, תיקן שני תקנות מועילות, והוא המנהג בכאן בשבת ויו״ט בקריאת הפטרה לקרוא כל הקהל עם המפטיר כולם ביחד בקול רם. והרב הנאור הזה, גזר אומר לבל יעשו עוד כן. רק המפטיר לבדו יקרא הפטרה ואזני כל הקהל יהיו רק שומעים, כמו בס״ת וכמנהג רוב הקהילות. שנית, לא נהגו בכאן לומר מי שברך לכל הקהל, אחר קריאת הפטרה כמנהג כ״י והרב הזה הנז׳ תיקן מהיום ההוא ומעלה, לומר מי שבירך לקהל ותהי לחק ולא יעבור. ואילו היה הרב הנזכר בכאן, ביום שחל בו ברית מילה לא היה מניח בשום אופן לאחר המילה עד הערב, בשביל קיבוץ הנשים, רק בבוקר השכם, לאחר תפלת שחרית או מוסף בשבת ויו״ט, וכן אילו היה הרב הנזכר בכאן, לא היה מניח בשום אופן ליגע החתן בכלתו לאחר שעשה מעשה, כי הלא דבר זה מוסכם בש״ס ובכל הפוסקים לאחר מעשה אסור ליגע בה אפי׳ באצבע קטנה. ונוהג עמה בכל דיני נדה לעניין הרחקה וכו׳. ה׳ הטוב יכפר בעד כ״י:

פרק י״ט – מסע מצרים

ביום ראשון, כ״ד סיון, נסענו בעגלת הקיטור לילך לעיר קהיר [קהרא] הגדולה של מצרים וכחצות הגענו לעיר יסמעאלייא. עתה הוכרחנו לצאת מעגלת הקיטור הקטנה הזאת וליסע בשניה, הגדולה ורחבת הידיים, אשר במרוצתה מחרשת כל אזניים, ברעש ורוגז תגמא ארץ עד כי כארבעים מילין תיסע בשעה אחת. וכל הככר הזה כמעט כולו גנות ופרדסים ועטוף יבול תבואה למכביר. ובערב הגענו לעיר הגדולה הזאת, משוש תפארת חמדת כל מצרים והתוגרמים. גם הערבים יקראו לה מצר סתם, שם הפרט ע״ש הכלל. שכרנו לנו חדר בבית מלון אחינו היהודים אני ואחי הי״ו וכן אהובינו היקר ה״ה משה הי״ו עם האהוב נסים מנחם הכהן הי״ו. כאשר הצגתי כף רגלי על העיר הגדולה הזאת, עלה בזכרוני מאמר בעלי האסופות, כי המצרים ינוגעו לא מעט בכאב עיניהם בעבור אבק דק, הפורח שמה ועל הרוב יכלה בעורון ב״מ. ובאמת מצינו הרבה מעוברים ושבים עוורים בעיניהם, אם באחת ואם בשתים. ע״כ יראתי לצאת חוץ וכו׳ אך כאשר חקרנו היטב, כי רק בירחי ניסן ואייר יתחולל סער וסופה מנגב קדמה הנקרא חאמזין והוא סיבת העוורון אבל בירחי סיון ותמוז הם ירחים היותר טובים לבריאות אדם כי גם כואבי עינים מקודם ירפאו במו, על כן סר הפחד ממנו וכו׳:

יום א׳ רכבנו על עגלת סוסים והלכנו לראות יאור מצרים, הוא הנילוס המשקה כל ארץ מצרים בזרמת מימיו הרבים והעצומים ובלעדו הלא תהיה ארץ צמאה למוצאי מים. כי מצרים ארץ לא גושמה היא בכל עת, כנודע. והוא שוטף ועובר באמצע העיר מדרום לצפון ויחלקה לשתים. אך רוב תושבי העיר, בפרט היהודים הוא רק בחלק מזרחית, ועל הנילוס בנוי עליו גשר גדול, שבו עוברים ושבים ולא יפתח, כי אם בעת יעברו האניות הגדולות, בעלי התורן, כי בהן יובילו כנעני הארץ את יבולם ומרכולתם ועזבונם בכל קצות הארץ גם יעברו בו רפסודות קטנות וסירות דוגה הנה והנה כברקים ירוצצו בו, הנהר הזה מפליא עין רואי ומשמחים פני עובר [מה.] ושב בשפעת מימיו הרבים, אף כי נראים מימיו עכורים ואינם בהירים, בכל זאת טובים מאוד לשתייה. בתוך השדות וגני הפרדסים כרו להם גבים ותעלות רבות למען ישארו מימי השטף שמורים בתוכם לעת הצורך, להשקות בהם מקומות הקרובים והרחוקים, ויש כורים בורים עמוקים ובגלגלי משאבים ישאבו, ע״י שורים כאשר ישקו מרומי השדות:

יום א׳ הלכנו לגן החיות ובכסף מלא שילמנו לשומר הפתח, ושם ראינו כמה וכמה חיות רעות, מינים ממינים שונים, כמו אריות, נמרים, ליש, שחל, דובים, זאבים, החופר, אונצע המסוכנת באכזריות חמתה יותר מכולם, סגורים על מסגר בכלובם ועוד הרבה מינים כלבים וחתולים משונים, קופים מכמה מינים ארזלים, תוכיים, בת היענה וכו׳ ועוד ועוד אשר לא ידעתים מעודי. ושמה ראינו את השנהב הנורא העשוי לבלי חת, הוא הפיל הערום והחזק מכל חייתו שדה, גרמיו כמטילי ברזל ומצחו כנחושה ושיניו עשת שן, לו זרוע עם גבורה, ובחוטמו הארוך עד רגליו, אומרים כי בו משרש ארזים ועוקרם ממקומם, גם רוכבים בו בני אדם למסע ולטיול ומשאם איתם, גם אנכי וחברי הי״ו, רכבנו על הפיל הזה, על ארבע כסאות הקשורים עליו, ואיש יהודי המנהיגו, רוכב על צוארו ובידו מקבת ברזל, תחת השוט, כי עבד נאמן הוא ושומע לקול בעליו. וככה הלכנו וטיילנו רוכבים עליו סביב סביב לגן, כי מהלכו בנחת ובכבוד, האמנם כשחזרנו לעירנו הביאו מהודו פיל אחד לעדן, אבל אינו מגיע עד חציו של זה הפיל וכו׳:

אחינו היהודים הדרים פה, הם קדומים מדורות עולמים, ויש מהם חדשים מקרוב באו, מאירופה ומתימן ושארי ארצות. אומרים, כי יש להם ל״ו בתי כנסיות, ובאחת מהם שהתפללנו בה, הוא תפילתם ומבטאם כספרדים ואין כל חדש, הנה התפלאו הרבה מגדולי הפוסקים ז״ל פליאה גדולה על כמה קהלות הקודש, איך יגורו בארץ מצרים נגד אזהרת התורה שלא נשוב אליה עוד, אמנם נחלקו בזה לשלוש דעות, יש מהם אומרים כי לא אסרה התורה אלא בדרך הזה, היינו מא״י למצרים, אבל משאר הארצות מותר, כ״ה דעת הר״א ממיץ והסמ״ג והמרדכי והר״א מזרחי ז״ל, ויש אומרים שאין האיסור אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם, אבל בזמן הזה, שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצוי הארץ כל חו״ל אחד הוא, ואין איסור, אלא שלא לצאת לדעת מן הארץ לחו״ל, זו היא דעת הריטב״א והרש״ל ז״ל, וי״א שאסור לשכון בכל ארץ מצרים אפילו בזמן הזה, בין שיבוא לה מא״י בין מחו״ל הכל אסור, וזו היא דעת הרמב״ם והרא״ה ז״ל, והתימה מהרמב״ם ז״ל שאוסר ואיך הוא בעצמו גר בה, אמנם הרמב״ם ז״ל, אנוס היה עד מאד לברוח מצרימה, מפני רדיפת אויביו כידוע, ומה שנשתקע שם כל ימיו היה גם כן אנוס כי רופא למלך וכו'. האמנם מה שהותרה הרצועה לשוב ולהשתקע בה אף מבלי אונס, נגד דעת הרמב״ם ז״ל, מ״מ יש להם על מה שיסמוכו וכנזכר.

העיר הגדולה הזאת תהימנה מרוב אדם, עד כי בשוק הגדול, כמעט אין דרך לנטות ימין ושמאל מרוב ערב רב והמון המרכבות, כמעט ימצאון פה מכל לשונות הגוים ולאומי תבל. גם איירופיים מכל המדינות, תושבים וגרים וכולם רצים ושבים, ואיש איש במסילתו יעלה, לעבודתו ולמסחרו, יען כי עיר סוחרת היא ורבת המרכולת לכל המדינות, אומרים כי יש בה יותר מת״ש אלף נפש תושביה, [מה:] ושלוש מאות בתי תפלות לישמעאלים, וא׳ מהם בית תפלה הגדול הבנוי בתוך הארמון הבניין היותר יפה בכל העיר. 

יום א׳ הלכנו לתור את הארמון הנפלא הזה, במזרח העיר, כונן על הר סלע ארמון גדול אשר בנה א' ממושליהם מלפנים. ד׳ מבואות לו בסביבו חומות ומגדלים הרבה למשמר, גם אנשי צבא אנגלים ראינו שם, עם כל כלי נשקם. שמה טירות נשגבים וחדרים מרווחים שבהם גרו לפנים פחות הארץ, וגם עתה מושב הפחה ואנשי עצתו היושבים ראשונה במלכות. נכנסנו לבית התפחלה הגדול הנזכר, והנה הוא בניין יפה עד מאד מרהיב עין רואי, נכון על עמודי שיש גדולים ומפוארים, בם ימצאו פטורי ציצים מחוקים על הקיר ומיושר על המחקה, דמות אילנות ובתים ודומיהם מעשה חרשים חכמים. גם ימצאו בו ציוני קברים מפוארים למושלי הארץ לפנים, וביותר יהללו הערביים, גם התוגרמים, את הפחה הגדול, מוחמד עלי, אשר עשה גדולות ונצורות בארץ, ולזוכר עלילותיו הרבות עשו לו דמות פסל תבניתו רוכב על סוס דוהר, בתוך העיר הכל מנחשת קלל. בהיותינו בא״י והלכנו לעיר בית לחם, שמה ראינו ג״כ בית תפלה להנוצרים גדול ומפואר והוא ג״כ נכון על עמודי שיש גדולים וכו׳ אבל הוא כגמד, מול ענק למול בית התפילה הזה, אשר מי יודע כמה אלפים ורבבות דרכמוני זהב נשתקעו בו וכו', הערביים פה אינם קנאים ובוערים כ״כ כמו הערביים בארץ התימן, כי אלו אינם מקפידים כ״כ ויתנו רשות לכל איש מבעלי דתות זולתם, בין יהודי, בין נוצרי לכנוס בבית תפילתם, גם בהיכלם פנימה, באין פוצה פה ומצפצף. רק בזאת יאותו לנו, לבלי יכנס במנעלים רק בחוץ יחלוץ מפני הכבוד, והמשפט הזה גם להם וכו' בתוך הארמון ימצא באר מהולל בשם באר יוסף, חפרוה במלאכה נפלאה על הר גדול מאבני גיר, אומרים כי עמקו רע״ו רגל, נתנו איזה קשיטות לשומר הפתח וירדנו בה בשלבים ונורות דונג בידנו, אך כמעט ירדנו בה רק עד החצי ועלינו, יען כי המדרגות צרים ועקומים על כן יקחנה אופל, ומה שמאמינים ההמון כי הבאר הזאת, חפרה יוסף אבינו בן יעקב אבינו, מסורת שוא היא בידם, אולי מושל אחד מהישמעאלים, ששמו יוסף הוא חפרה, חפצנו עוד לילך לאלכסנדריא של מצרים, אך מאשר שמענו כי החל בה הנגף ב״מ חדלנו, גם בעיר זו נשמע, ע״כ מהרנו לברוח וכו׳:

פרק כ' [כ"א] חזרה לעדן

ביום ה׳, חמשה תמוז נסענו בעגלת הקיטור וחזרנו לפורט סעיד. מעיר קהרא עד פורט סעיד כ״ו פרסאות וכמרחק הזה יש מקהרא עד העיר סויס אבל מסויס עד פורט סעיד אינו אלא ט״ז פרסאות נראה לי לפי עניות דעתי, כי בצאת אבותינו ממצרים מרעמסס סוכתה, ומסוכת לאתם בקצה המדבר והוא תחילת מדבר שור שהוא רחוק מעט מעיר סויס מצד מזרחית דרומית. והנה נסיעתם מרעמסס, מצד צפונית מערבית עד שבאו לאתם באלכסון שהוא בכדי ל״ב פרסאות, וכאשר אמר ה' למשה דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות, נראה שהוא העיר סויס בעצמה, העומדת בסוף גבול מצרים על שפת ים סוף, אך ישראל עוד הפליגו לצד צפון בדרך העולה לפורט סעיד, וכאשר באו עליהם המצרים מצפונית [מו.] מערבית ופגשום פנים בפנים אז הפכו ישראל פניהם לצד דרום ומצרים אחריהם עד בואם אל שפת הים. והעד על זה, כי כאשר נתייראו ישראל ויצעקו, אמר ה׳ למשה דבר אל ב״י ויסעו. ואם הם חונים על שפת הים ממש, להיכן יסעו ועדיין הים לא נבקע, אלא ודאי, שהיו רחוקים מעט מן הים. ואולי בעל צפון הוא באמצע הדרך מה בין סויס לפורט סעיד, וכשבקע ה׳ את הים ובאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, בין למ״ר שעברו את הים כנגד כל הרוחב, בין למ״ד רק נכנסו באורך, הנה הם יצאו אל מדבר שור, מהמקום אשר נכנסו משם מתחילה, כן נראה לי נכון בזה העניין, אך אין אני אומר, קבלו דעתי בהחלט חלילה, כי אין לי בזה שום קבלה רק בהשערה וכו׳. הנני בא בקובלנא על מקצת מאחינו, הפורקים עול ירא״ש ביום תעניתינו, צום י״ז בתמוז החמור לנו, ויפרצו חוק וגדר ותקנת קדמי חכמינו, אכול ושתו בפומבי ואין פחד ה׳ לנגד עינינו, באמרם כי אין בהם כח להתענות. וזה אינו, הלא בין פורת בריא אולם נצב לפנינו, ורק באמתליות בדויות בקש ידחו אותנו, המעט לנו חרבן בית קדשינו ותפארתינו, כי גם ביום זה נאכל ונשתה ונענגו, ה׳ הטוב יכפר על כל קהילתינו וכו׳:

ביום חמישי י״ט תמוז, עלינו לספינות איטליא וכמעט כל החברים הי״ו באו ללוותינו עד תוך האניה ואחדים מהם, עד קרוב לחצי הלילה, יען כי הספינה לא הפליגה עד קרוב לעמוד השחר, ועזוז האהבה הזאת, כי במשך ימי שבתנו פה, פורט סעיד התהלכנו כרע כאח בשאלות ותשובות, בשעות הפנויות ביום, לרבות הלילה, משתעים בד״ת וטעמים וסיפורים וחקירות וחשבונות על עניני העולם והמדינות וכו׳ וכיוצא בזה הרבה, גם משתאות ושירות וטיולים בצוותא חדא וכו׳. ע"כ גם מצידנו, גם מצידם, קשה הפרידה מאד ואהבה כזו שאינה תלויה בדבר, אינה בטילה לעולם, ועוד יש מידה טובה ומועילה עד מאד, והיא ביקור חולים. בראותם אחד מאחינו שנחלה ח״ו, אפילו מיחוש קל, כמעט כולם יבואו לבקרו. זה נכנס וזה יוצא, בגופם ובממונם. ומצטערים כאילו בחפצם להחלימו תכף מחליו, אשריהם ישראל, ועל כולם יזכרו לטובה ולברכה ובפרט לה״ה אהובי וחמודי נסים מנחם הכהן הי״ו, אשר הרבינו אהבה ואחוה שלום וריעות בלי מצרים יצו ה׳ איתם את הברכה, בבני חיי ומזוני אכי״ר. סוף דבר נפרדנו מהם והם מאתנו בנשיקת אהבה ורצון וכו׳, כעלות השחר, הלכה האניה לדרכה, ביום ד' כ״ה תמוז, בבוקר השכם הגענו לעדן בשלום, אורך הים סוף מעיר סיוס עד עדן, הוא רס״ה פרסאות אשכנזיות, שהם עולים אלף ושכ״ה מילים, כי כל פרסה מזו היא חמשה מילין, וכל המרחק הזה הלכה האניה, בכח מכונתה החזקה, רק בארבעה ימים ושש שעות. שהם עולים כולם ק״ב שעות, כי בליל שבת קודש, כחצות הלילה הפליגה האניה מעיר סיוס, נמצא, הלכה האניה בכל שעה, י״ג מיל, יהי רצון שיזכינו השי״ת עוד לעלות לארה״ק ולירושלים ת״ו האהובה, ויחיש לגאלינו וישלח לנו משיח צדקינו ויבנה בית קדשינו ותפארתינו אכי״ר:

הקודם

2 מחשבות על “נחלת יוסף – חלדי אדם פרקים י"ח – סוף

  1. פינגבק: נחלת יוסף – חלדי אדם פרק יז' | יהדות עדן
  2. פינגבק: נחלת יוסף – חלדי אדם – תוכן עניינים | יהדות עדן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s