נחלת יוסף סימן כ"א – נישואין (1)

כתב מרן בשו"ע [אה"ע סי' ס"א סעיף ב'] כשר הדבר שלא תינשא עד שתטהר עכ"ל, וכ"כ הרמב"ם פ"י מהלכות אישות ולא תינשא נדה עד שתטהר. ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר ואם עבר ונשא ובירך אינו חוזר ומברך ע"כ. וכתב הרב המגיד שם שכ"כ בן מגאש ז"ל וכן דעת קצת גאונים ונראים דבריהם וכו' ע"ש. וכתב עוד ומה שכתב רבינו ואם עבר ונשא וכו' דבר נכון הוא. ולעיל מזה כתב רבינו שאע"פ שנכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו הנישואין והרי היא כארוסה ע"ש. עוד כתב רבינו שם בפ"ד המקדש את הנדה ה"ז מקודשת קידושין גמורין ואין ראוי לעשות כן עכ"ל. וכתב הכסף משנה שם טעמא דכיון שאינה ראויה לביאה ואף לא לחופה כמ"ש בפירוש שאין כניסה לחופה קונה אלא אם כן  תהיה ראויה לביאה ע"ש. הלכך אין ראוי לקדשה  ע"כ.

מכאן הונהגו כאן במקומנו שאין מקדשין אשה והיא נדה כלל. וכמה פעמים אירע שפירסה הכלה נדה ודחו הנישואין עד שנטהרה וכך קבלנו מזקיננו שכך מנהגם מקדם שאם פירסה דוחין הנישואים, ונכון הדבר דסימנא דמילתא היא דמכיון דכתב רבינו ואם עבר ונשא וכו' כדלעיל. ומה שכתב רמ"א ועכשיו המנהג שלא לדקדק ואין ממתינין, הנח להם למנהגם ומאן דבעי למהוי חסידא ליקיים מילי דאבות.

ברכת אירוסין צריכה עשרה לכתחלה שו"ע אה"ע סי' ל"ד. והיינו לעדות קידושין צריך ב', לברכה עשרה וקרובין מהמנין שם בבה"ט.

ומנהגנו לברך בנוסח זה והיא נוסחת הרמב"ם והתכאלי"ל בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו והבדילנו מן העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין בא"י מקדש ישראל. וכ"ה בסדר ר"ס גאון.

והמנהג לברך ברכה זו על כוס יין ולברך עליו תחלה וכ"כ מרן שם, ושותה החתן ואח"כ שותה ממנו הכלה ואחר הברכה יקדש כ"כ שו"ע שם.

והמנהג לקדש בטבעת וכ"כ שו"ע סי' ל"ח ס"ב, ובטבעת שאין בה אבן והטעם מפני שאפשר שסמכה דעתה על האבן שתשוה יותר משהיא סבורה והוי לה קידושין בטעות ואינה מקודשת וכ"כ הרד"א
המנהג ליתן טבעת הקידושין בראש אצבע אמה, וכ"כ תכע"ח ב' הגהת הרח"ו, שכך מדוייק מל' התיקונים:

עיקר הכתובה מנה ומאתים כתיקון חז"ל, ותוספת מתניתא אחד עשר שקל משקל צרפת שהם עולים נ"ח דינרין בקירוב, והדינר משקל צ"ו שעורות כסף כנודע והיה נקל בעיני איש לגרש את אשתו, עד שנת התר"ן הסכימו ז' טובי העיר במאה"ע להוסיף עד שבעים שקל משקל צרפת שהם שע"ג דינרין בקירוב, מטעם שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:

מנהגינו לכתוב כתובה בתחילה "בשם רחמן" וכו' "בשעה מעולה" וכו' והוא ע"פ נוסח התכאליל: כותבין זמן בכתובה כדי לידע מאיזה לקוחות יטרוף:
המנהג לכתוב הזמן למניין השטרות ולא ליצירה: כותבין "במתא עדן דיתבא על כיף ימא רבא", כי עירנו זאת עומדת על שפת ים סוף לצפונית מערבית במקום שמתחבר עם ים הודו מערבית דרומית ובמזרח העיר ים הפרסי המתלכד עם ים הודו מזרחית דרומית:

"בזכות אברהם אבונא", לפי שלא זכו בהבטחת פריה ורביה רק בזכות אברהם אבינו דכתוב והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי [בראשית כ"ו, כ"ד], המנהג לכתוב "איך חתנא הבחור הטוב והנעים גזע נדיבים ושועים פלוני בר המכוב' והמאושר הטוב והישר הירא שמים פלוני וכו'" ואם הוא בר הכי כותבין "החכם החסיד", ואם נסמך מוסיפין "כבוד מורי פלוני", ואם הוא דיין ולאחר חיים כותבים "הדיין המצויין כבוד אדונינו ועט"ר מו"ר פלוני תנצב"ה", כן קבלנו מאבותינו: "כדת משה וישראל", משה דכתיב כי יקח איש אשה חדשה וכו' [דברים כ"ד ה'] וישראל הם החכמים דמאן דמקדש אשה אדעתא דרבנן מקדש: "ואנא במימרא דשמיא" כלומר בסיוע ה' יתברך, "ואפלח לעבוד", להשכיר עצמו לפרנסה, "ואייקר" פי אכבד "ואסובר" תרגום כאשר ישא האומן את היונק – כמא דמסובר. "ואזון" מזון תר' שארה זיונה "ואפרנס" עריה ומלבושיה, ובפאה תנן נותנין לו פרנסת לינה פי רש"י כר וכסת "דחזו ליכי מרבנן" ע"ש בתכע"ח בשם כמה פוסקים שכתובת אשה מדרבנן וכ"כ הר"ן דכך קי"ל להלכה והאי דכתבי מאוריתא טעותא הוא ע"ש וכ"ד הרי"ף והרמב"ם.

"וסיפוקיכי" היינו ואפרניס דלעיל וכולל כל מה שתצטרך אפילו לירקות: "ומיעל עלייכי כאורח כל ארעא" כך היא גירסתינו כנוסח הרמב"ם והתכאליל:
ודע שמה שאנו  כותבין בכתובה ומתנתא די יהב חתנא דנן לכלתא דא כ"ב דינרין וכו' ורצה להוסיף לה תוספת על עיקר כתובה כו"כ דינרין וכו' כ"ז אנו מיפין כח האשה דכי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.

אין לנו מנהג מקדם לכתוב בכתובות ונדוניא דהנעילת לי וכו', כי נוהגים אנו בנכסי מלוג האשה שאין אחריותם על הבעל, ועיין בשו"ע ר"ס פ"ה במלוה "ורשו"  – תרגום "כי תשה" – ארי תרשי "שפר ארג" פירוש נחמד – תרג' "ונחמד העץ" – ומרגג אילנא "נכסין" כולל קרקע "ומטלטלין" ואפילו ספרים וקניינין "דאית לי תחות כל שמיא" – ייפו כח האשה בכך משום שאחר שתקנו לה מן הזיבורית לכך ייפו כוחה ומהני תנאה, ועיין ח"מ סי' ק"ח סי"ח דלגבי יורשים לא תהני תנאי אא"כ התנה בכ"י עליו ועל יורשיו דוק שם ובש"כ. "מטלטלי אגב מקרקעי" לפי שהמטלטלין אין להם אחריות בקרקע לכך מקנה לה מטלטלין אגב מקרקעין שאז טורף גם המטלטלין מלקוחות. ודע שאין צריך שיהיו המטלטלין צבורים בתוכה ואפילו מטלטלי דנייידי כגון בע"ח ואפילו קרקע כ"ש ואפילו אין יודעין שיש לו קרקע, הודאת בעל דין כמאה עדים דמי לחובתו, "ובתר מות" פי' לגבות מן יתמי וכאילו אמר מעתה ועד עולם.
ובנוסחת א"י ראיתי שכותבין ובתר חיי, ודבר נאה הוא ומתקבל שלא לפתוח פה לשטן וכ"ה הנוסח בכאן פה עדן בחיי ובתר חיי, "וקנינו מן חתנא דנן" אע"ג דקי"ל קונין בכליו של קונה  כבר נהגו העולם לתפוס סודר של העדים משום דשליחותיה של קונה ומקנה עבדי, וצריך לתפוס ג' אצבעות על ג' אצבעות דהוי כעין כלי:

אין לנו מנהג לכתוב בכתובה ביטול מודעי ותנאי כי לא נזכר בנוסח הרמב"ם ובפירוש מרן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s