נחלת יוסף/ חלדי אדם – פרק ט"ז

תוכן עניינים

הבא   –   הקודם

פרק י״ו  – מסע א״י שנית

זה כמה, נכסוף נכספתי לעלות לא״י שנית. לחבק עפרה ולנשק אבניה. כי מיום שנפרדתי ממנה בשנת התרנ״ט לא נחה דעתי עלי, והייתי בעצבון וכו׳ כנזכר לעיל. כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי. ונאמר, אוהב ה׳ שערי ציון מכל משכנות יעקב וכו׳. עד שנה זו שנת התרס״ב, זיכנו השי״ת ועלינו שנית, אני ואחי הנכבד שילה הי״ו בחברת הידיד היקר, בנן של מלכים, ה״ה סי׳ משה בן כמ״ו בנין מנחם משה הי״ו. שלושתינו לבדנו ואין לזר אתנו, מלבד שני משרתים אשר ישרתו אותנו.

ביום ד׳, כ״ו לחודש אדר ראשון עלינו לספינת אוסטרייא ולעת ערב עלה קיטור האניה ותשם בים דרכה. למחרת, היה הים סוער והולך, וגלי הים שטפו ועברו למעלה ראש. עוד מעט צפו מים על ראשינו. ויראנו פן נקפה, ח״ו, מקור ורטיבות, יען כי ימות החורף הוא. כי הים סוף רגזן גדול ורגיל הוא להיות זועף מאד ובפרט בימי הסתיו. מפני רוב זרועות הים, הצרים והארוכים. ונועצנו אז לשכור לנו עליה אחת בספינה, למען נינצל מהמים הזדונים ההם לבל יפריעו מנוחתינו, וכן היה. כי שכרנו חדר אחד, ובו שתי [שני] מיטות לי ולאחי הי״ו במחיר מצער ורק בזהוב אחד ואז צחקנו להמון הים וגליו. וזרמת מימיו ומעלליו. אך להמשרתים, הינחנום כמות שהם, ומה נעשה להם. ביום ד׳ כשהגענו לעיר סיויס, נכנסה הספינה בתוך התעלה, במרוצה וחפזון ותפגע את הגשר ותשבור אותו לרסיסים. ותהום כל העיר, אך להספינה לא אירע בה שום בדק, יען שהיא חדשה וחזקה. אמנם נתאחרנו בכאן, כל אותו היום והלילה. עדי הוציאוה מן המצר וניסע לדרכינו, ליל שישי הגענו, לעיר פורט סעיד בשלום תהל״י. רבים מהחברים [לט.] הע״י באו אלינו לבקרינו ולשאול בשלומינו. הנה, כשירדנו אל החוף, ביקשו לבלש את הבגדים הכרים והכסתות ולהכניסם תוך הדוד של אש וכו׳ ועל האנשים להזות עליהם מי נידה ר״ל, משקה סמים חריפים וכו׳, מפני כי ארץ מצרים עתה לא מטוהרה היא, מתחלואים שונים וכו׳ אך, כאשר נתננו להם שוחד מתנים, לא עשו עוד כזאת וכבר כתבתי לעיל פרק י"א, כי, הכסף בתי עיניים לחכם וכו׳ : 

זה כשלוש שנים לא חדלה הכרנתינא מכל סביבות ארץ מצרים. וכל החפץ לעלות לארץ סוריא, מוכרח ונאלץ לישב בדד בכרנתינא בחוף ביירות [ביירוט] פעם עשרה ימים, פעם חמשה או שני ימים לפי תוקף וחולשת התחלואים, או לפי כובד המיסים, בצע כסף למלואת אמתחותם זהב וכו׳. הפעם הזאת, כשבאנו לכאן היתה הכרנתינא חמישה ימים ולא יכולנו לעלות לארץ הקודש, כי לא נוכל בשום אופן לישב בדד ה׳ ימים. ודבר אין לנו עם שום אדם. אף כי חיבת ארה״ק נגעה עד נפשי, כי על מה ולמה נטשתי את עירי, ועזבתי את ביתי, ונפרדתי מעל בני הי״ו, אם לא לעלות ולראות את ירושלים ת״ו שהיא חמדת לבי ומשוש נפשי. מכל מקום, לא יכולנו, יען כי לפי הנשמע שבני עיר ביירות [ביירוט] לא ירחמו על הגרים הבאים בארצם, ולא ישבעו מלומר הב הב. ומי יוכל לסבול, יגיעת גוף ויגיעת נפש וכו׳. על כן אמרנו, נשב בכאן יחיל ודומם לתשועת ה׳, אולי ירחם קוני, כי לא כלו רחמיו מעל בריותיו. ותבטל הכרנתינא ותשקוט הארץ. עברו כעשרים יום, והנה נשמע כי אין כרנתינא רק שני ימים. וגם כן לא יכולנו לעלות עתה, כי לא נוכל לעזוב את אהובינו היקר ה״ה משה הי״ו, אשר אביו פקד עליו, לבל יעלה כלל, אם יש כרנתינא אפילו יום אחד. כי כן דרך המוסר, כולנו באנו שווה נעלה שווה נאכל שווה וכו'. אז נועצנו לילך למצרים ולחוג את המצות שם. ובעוד שאנו מתעתדים לכך, והנה כמעט התנחמנו על כך, כי לא באנו בשביל מצרים. על כן, ישבנו בחיבוק ידיים. ל״ה ימים וחמש שבתות בנתיים, עד יעבור זעם ויחיינו מיומיים, כרצון אלהינו אבינו שבשמים, הנה ניסן בא, בנס אהבה, סר כל יגון מתוכנו ונחבה, כי בטלה הכרנתינא האויבה, הזעומה, האיומה, הבת השובבה, אשר הרבתה חללים בכל עיר וסביבה, מחטאת כשפיה ועוונות ישובה. אנא ה׳ רחם על עמך ושובה. ומחול לאשמתינו וקבלנו בתשובה. הננו באים אלייך, ירושלים האהובה, הר המוריה וציון החשובה, לנשק אבנייך ולחבק עפרך ביום טובה, בשמחה ובשירים ותודה רבה, לאל צור ישענו אשר עשה חטיבה, בא״י, הבוחר בעמו ישראל באהבה:

ביום ה׳, עשירי בניסן, עלינו לספינת אוסטריא, על מנת שאין כרנתינא כלל. כי כן הבטיחנו רב החובל. רק זאת אמר, כי עליו ליסע תחילה לחוף ביירות [ביירוט] מטעם הדוקטור [הדאקטאר] ואח"כ יחזור תיכף לחוף יפו. ולעת ערב, הלכה האניה לדרכה, למחרתו ערב שבת קודש, בין הערביים, הגענו לחוף ביירות [ביירוט]. עוד לא השליכה האניה את עוגנה, באה הבשורה, כי נתחדשה הכרנתינא חמשה ימים. באמרם, כי בצאתינו מפורט סעיד, שילחו מאלכסנדריא קוי הטלגרף [הטאלגראף] לחדש הכרנתינא, יען כי חזר הדבר, ב״מ, לתקפו. מה זאת, שאלנו כולנו משתוממים, רעדה אחזתנו על הדבר הזה, עגמה נפשי עד מאד וכמעט זלגו עיני דמעות האיך וכיצד נעשה. אומרים, כי פקידי הממשלה ציוו לשוטרים, שכל הנוסעים היושבים על מכסה הספינה, מוכרחים בעל כרחם להורידם לחוף ביירות [ביירוט] לעשנם ואת בגדיהם לעשות להם מוגמר, [לט:] מלבד מי שיש לו חדר בספינה שכור מפורט סעיד, הוא לבדו רשאי שלא לירד. אז נועצנו לקדם את פני הרעה, ושכרנו לנו חדר בספינה, אני ואחי הי״ו ובזה ניצלנו גם כן מקור החזק השורר כאן וכו'. הבוקר אור, הזעיקו השוטרים, את אנשי האניה לירד לכרנתינא ובהיות שכבר ידעו אותנו, אני ואחי מאתמול, על מכסה הספינה, ע"כ חיפשו אחרינו ובאו לנקוש הדלת. ואנחנו קדמנו מהם וסגרנו הדלת בעדינו וצחקנו על מחשבתם הרעה. וכאשר באו כן הלכו וכו'. לאחר שעה, עלינו על מכסה הספינה והנה, אין שם איש, מכל הנוסעים הרבים שהיו שם, שכולם ירדו. מלבד הנער המשרת שלנו שהנחנוהו לשמור על הכלים, שלא הורידוהו. יען, כי עני הוא ואין לו כסף לשלם להם. מקצת מהנוסעים מאחינו הי״ו חזרו אל הספינה בעיניים מלאות דמע, על השערוריה הנעשה להם. כי הפשיטו את בגדיהם אף המכנסיים, כצאתם מרחם אמם, לעשנם ובכסף מלא שילמו, אף הכאות גם דחיפות למסרב וכו'. ולעניות דעתי נראה, כי כל החרדה הזאת, רק בשביל בצע כסף נמאס. וראיה לדבריי כי על מה ולמה, לא הורידו המשרת שלנו, אם דעתם להגן על האנשים מחולי המדביק, ב'מ. אם לא בשביל, שלא נמצא איתו כסף וכו'. עתה חרדנו על חג הפסח, שיבוא עלינו לשלום, באין סדר, באין גפן באין מצה, באין מרור וכו'. אם אמרנו לירד לעיר, אצל אחינו התושבים הלא, לא יניחו אותנו פקידי העיר כי אם אל הכרנתינא, בית האסורים ה׳ ימים מבלי תועלת, והיתרון לנו על הספינה, חפשיים לטייל בה, לארכה ולרחבה, משא״כ בכרנתינא. אז נועצנו, כי בכסף מלא, נוכל להביא כל צרכנו כמאמר שלמה המלך ע"ה, הכסף יענה את הכל. [קהלת י' י"ט] במוצאי שבת ערכנו מכתב, לאחד מאחינו מתושבי ביירוט, יהודה נהון שמו נ״י, כי יביא לנו כל צרכינו, סדר הפסח וכו׳ ושלחנו המכתב ביד השוטר, בא בשכרו. אך כל היום ההוא, עד ליל ב׳, ליל ביעור חמץ, לא בא לנו תשובה, ולא כל מדעם. אז כתבנו מכתב אחר, לאיש אחר. בין כך ובין כך והנה באה לנו רפסודה טעונה כל דבר. מצה, מרור, חרוסת, יין שכר, פירות וכו׳ גם ח׳ תרנגולות חיים, יען כי המשרת של אהובינו היקר, ה״ה משה הי״ו הוא שו״ב, ולא חסר כ״א המלח ובין כך והנה רפסודה אחרת באה, והביאו לנו גם מלח, כי שכחו אותו בראשונה. תהל״י וברוכים כל ישראל הע״י. סך ההוצאות של סדר הפסח, עלה ג׳ זהובים וחצי ואמנם מצער הוא, למול שכירות השלוחים ומוכסי הפקידים וכו׳ ועוד ועוד. עד כי לא האמנו, כי יביאו לנו כל צרכינו בלב ים. האמנם, היה בהסדר, די והותר מן הצורך, עד כי נתנו ממנו לשישה אביונים מאחינו. בשתי לילות של פסח, עשינו הסדר בחדרנו עם האדון, אהובינו היקר, משה הי״ו ועם אשת דודו כמ״ו יהודה הי״ו, בשמחה ובטוב לבב, לא חסר דבר, כאילו מוסבים בירושלים ת״ו או בעירנו עדן יע״א. ועוד יש יתרון לשני הלילות הללו, שאכלנו בהם מצות שמורות משעת קצירה, אשר בעדן, לא טעמתי מצות שמורות משעת קצירה כל ימיי, באין לנו שדות וכרמים, הודו לה׳ כי טוב כל״ח :

היוצא לנו מזה הענין שלוש תועלת מוסר. והם זריזות, כספים, מלבושים. 

זריזות הוא, כי צריך האדם להיות זריז במעשיו ולא יהיה עצל יושב תחתיו. ובפרט בנסיעתו, יזדרז הרבה יותר ויחוש על עצמו לבלתי יפול ברשת אויביו ויעשה כל טצדקי להינצל מפגעי הזמן, איך וכיצד ובמה להימלט. הינך רואה, כי לולא שנזדרזנו לשכור החדר היו מורידים אותנו לכרנתינא בעל כרחנו ויפשיטו כל המלבוש, להיות ערום ועריה [מ.] ואם יהיה איש ביישני ביותר הלא יפיל ויתעלף ויסתכן וכו'. וכן בשמענו קול צעדי רגלו השוטרים, כרגע סגרנו הדלת בעדנו, ולולא כן מי יודע אם לא תפסונו ולקחנו בחוזק היד. יען כי, לא שכרנו החדר מפורט סעיד כנהוג וכו׳. וכן לולא שנזדרזנו לכתוב האגרת תכף במוצאי שבת, בעת הקודם האפשרי, מי יודע אם לא נכנסנו בסרך איסור חמץ בפסח, ח״ו, או לפחות להיות שרויים בתענית ביו״ט וכו׳ ומזה תקיש על השאר :

שנית, צריך שיוציא הוצאותיו, לפי הכנסותיו, פחות מעט. אם מעט ואם הרבה. אך הכילות או הפזרנות יותר מדאי, שניהם מדות רעות ומגונות כידוע. אך האמצעי, הוא הדרך הטוב והמובחר. על דרך שנאמר, אשרי אדם יכלכל דבריו במשפט. וכל זה הוא דוקא כשהוא שרוי בעירו, אבל בדרך ובעיר אחרת, צריך שיהיה נדיב לב ופזרן מעט וידו פתוחה לבלתי יקמץ כמו בעירו. וכבר ספרו על הרב הגאון, ר' פנחס בעל הפלאה ז״ל, בהיותו בדרך, היה מנהגו ברחבת ידיים, בית מלונו היה מדור נאה, בנוי לתלפיות. אשר לא תחסר כל בה, עם עבדים הסרים למשמעתו. ונהג על דרך הפיזור, היפך ממנהגו בביתו. וישאלהו אחד ממיודעיו, הלא בעירך ובמקומך תהלוכך והוצאת ביתך הוא בקימוץ ושפלות, ומדוע בדרך, תתהלך ברחבה. ויען הגאון הנזכר במליצתו ויאמר, בעת שפנחס במקומו, הוא בשפלות והוא יושב בין המצרים (כי פרשת פנחס קורין בין המצרים) אמנם בעת שפנחס איננו במקומו (כי קורין פרשת פנחס ברגלים) אזי מעטרים אותו, בכל מיני פאר והדר ומתימרים בכבודו ועושים משתה שמחה ויום טוב. על כן, הינך רואה כי שכרנו חדר באניה הא׳ מפני סער הים כנזכר לעיל, ובאניה זו מפני הכרנתינא, ולא חשנו על ההוצאות היתירות, ולולא כן, כמעט היינו בכל רע, ח״ו. וכן בבית המכס צריך ליתן מתנות (מתנים) להממונים המבלשים, בשביל שלא ידקדקו בדבר וכו׳. אך בסתר שלא יכשל, ואז נכנס בשלום ויצא בשלום. וכן, לולא שפזרנו כסף הרבה, בשביל הסדר של פסח, כי אז לא קיימנו מצות ה׳ ובמה נבטח, האם תרד לנו מצה מן השמים, או אם הים הגדול ורחב הידיים הזה, יתהפך לנו לגפן וכו׳. ואם לא נתנו מתנות להשלוחים נוסף על שכרם, האם ישמעו לנו, להביא לנו דבר מה, הלא רק יפנו עורף וכו'. האמנם, לא יקדים שכר לשליח עד שיעשה שליחותו, כי אין העולם חסר אנשי מרמה, אבל גם כן, יתן לו שכרו מושלם לאחר כך, כאשר הבטיחו כי חילול השם יש בדבר. אלא מוצא שפתיך תשמור ועשית וכו׳:

ג', האדם כשהוא בעירו אינו צריך למלבוש יקר ומפואר כ"כ, יען כי, אנשי עירו מכירים אותו ויודעים ערכו ואז אינו צריך ללבוש לבוש יקר, כי יכבדו אותו מחמת שמכירים אותו. אבל בעיר אחרת, צריך ללבוש לבוש יקר ומפואר, כי במקום שאין מכירין אותו, לא יכבדוהו, רק בשביל הלבוש. וכן אמרו חז״ל, במתא שמאי ובלא מתא תותבאי, [שבת קמה:] ועוד, כי יהיו דבריו נשמעים. ונישא חן בעיני כל רואיו, במלבושיו המצויינים, גם יוכל לעלות לבתי השרים והגדולים ולדבר דבריו מבלי פחד, כי יחשבו שגם הוא גדול כמותם. גם בהספינה יתהדר במלבושיו ויהיה לתפארת בעיני הנוסעים והמלחים ויכול יוכל לטייל בכל הספינה, באין מחריד. אם רק תהיה גם כן ידו פתוחה במתן מועט, כמו סיגרו וכיוצא וכו׳. וכתבתי כל זה בכאן, הוא בשביל איזה מאחינו החפצים לעלות לארה״ק מחדש לבל יכשלו בדרכיהם, ויתנו דעתם [מ:] על טובם השלשה והם זירוז ומתן ומלבוש ואז כל אחד על מקומו יבא בשלום וכו'. האמנם, יש מקצת מתנגדים על לובשי מלבוש יקר ומפואר בדרך ובעיר אחרת, באמרם פן יקנאו בהם העוברים ומזה יבא לידי מכשול משודדים וכיוצא וכו', אמנם, זה יצדק רק בארצות אפריקא הפנימית, משכן הכושים השחורים וכו׳ או בארצות התימן פנימה, משכן הגוים הבוערים וכיוצא וכו', אבל בארצות הנאורים כרוב תושבי אירופה ואסיה [ואזיה] לא יגעו באיש לרעה מחמת תפארת מלבושו. אדרבה, הם מתיימרים ומתכבדים באיש הלבוש בבגדים נקיים מכלול וכבוד וכו׳ והנסיון יוכיח : 

בליל ה׳ מוצאי יום טוב, א׳ חוה״מ, נסעה הספינה לדרכה ובבקר השכם הגענו לחוף יפו המהוללה, הנה מלפנים אין רשות לשום יהודי ליכנס לארץ ישראל, מלבד יהודי תוגרמה, וכל איש החפץ לבא לארץ ישראל, עליו החובה ליתן ערב בעד חמישים זהובים, כנזכר לעיל בפרק י״א, אבל עכשיו בטלה זאת הגזרה וכל איש החפץ לעלות, עליו רק לבקש מכתב תעודה מפורט סעיד מן הממשלה, גם על ג' חדשים, תחת אשר מלפנים, רק על חודש ימים:

 

 

הבא   –   הקודם

4 מחשבות על “נחלת יוסף/ חלדי אדם – פרק ט"ז

  1. פינגבק: נחלת יוסף – חלדי אדם פרק יז' | יהדות עדן
  2. פינגבק: נחלת יוסף – חלדי אדם – פרק יד- טו | יהדות עדן
  3. פינגבק: נחלת יוסף – חלדי אדם – פרקים י"ד – ט"ו | יהדות עדן
  4. פינגבק: נחלת יוסף – חלדי אדם – תוכן עניינים | יהדות עדן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s