נחלת יוסף – חלדי אדם – פרק י'

תוכן עניינים

הבא   –   הקודם

[כז:]

פרק י' – מסע ארץ ישראל

זה לי כעשר שנים ואני משתוקק וחפץ לעלות לארץ הקדושה ולא אסתייעא מילתא. עד שנה זו, שנת תרנ"ט זיכנו השם ונסתייע הדבר בעה"י ועלינו אני הצעיר ואחי שילה הי"ו בחברת הידידים היקרים ה"ה סי' משה (מיוש) בן הרב והנשיא מו' בנין מנחם משה נ"י ועם ה"ה סי' משה (מיוש) בן אהרוני מו' מנחם מנצור נ"י ועם ה"ה מנחם נסים משה נ"י. ועלינו כל אחד איש וביתו זו אשתו, הב"ה ינחנו במעגלי צדק ויגיענו למחוז חפצינו לחיים טובים ולשלום, ומפני שחביבה עלי הנסיעה הזאת לארצינו ארה"ק, על כן, אאריך בסיפור מעט, על כל פרט ופרט.

ביום ב' י"ד אייר שהוא פ"ק עלינו לספינת זונגברי הנקראת ברוש הינדייא אניות הקיטור ויהי כי עלינו לאניה לא ידעתי אנא אפנה כי עדיין מורידים הסחורות מן הספינה ובקול רעש האופנים. וישבתי כמו ב' שעות המום ומבוהל כי לא נסיתי באלה. כמעט אמרתי לחזור לולי שעשוע ארה"ק אילצני, החברים הי"ו אמרו לי מה טוב אם נמצא מקום מכסה הסחורות, כי על גג הספינה, בכל יום רוחצים אותו במים למשעי ומוכרחים אנחנו בכל יום לפנות החפצים ממקום למקום, מפני המים מה שאין כן, מקום מכסה הסחורות, הוא גבוה מגג הספינה כידוע. ולא עליו יהיה הגשם, ועד שאנו מחפשים, מצאנו מקום אחד הנזכר, אבל כבר קדמונו שישה גויים רובצים עליו, אמרו לנו אתם תשבו מצד אחד ואנחנו מצד אחד. אבל כמעט התנחמנו כי לא נוכל לישן בין הגוים ועד שאנו מתיעצים מה לעשות והנה הגוים הנזכרים, עמדו מעצמם והלכו למקום אחר, ואנו תכף לקחנו התיבות והחפצים ועשינו אותם כדור סביב סביב ונשב באמצע הלכ"ט כל"ח.

לעת ערב רב החובל תקע בקרן לאות כי האניה תעזוב רבצה. המכונה התחילה לשגשג והגלגלים עלו וירדו כסופה, בקול המון והאניה עשתה דרכה. בכל רגשות לבבי, הגיתי תפילת הים, אך בלילה לא יכולתי לישן, לבי הומה כי זה הפעם הראשונה שעליתי לים, אם קרוב לעמוד השחר נמתי ושנתי ערבה לי. קמתי בבוקר והנה אין לפנינו כי אם שמים וים. והספינה תלך באין מעצור, כי הים שוקט ובוטח. אך כעבור שעה נראו לפנינו הרי מיון והרי טור. 

יום ה' היה מעט סער בים, גם כמה ספינות פגענו בדרכנו זה, אך אני חשתי צער וכאב בעיניי ד' ימים ולא יכולתי לישן מפני הכאב ירחם השם. יום ו' ערב שבת, נראו ראשי ההרים הוא הר סיני, ההר חמד אלהים לשבתו ורוח קר החל לנשוב, ביום שבת קודש, כשעה קודם חצות הגענו לעיר סיויס והספינה עמדה על החוף כ-ד' שעות להוריד ולהעלות סחורות, גם גוים באו מעיר סיויס אצלינו לספינה מוכרי ממכרות, הם קרבו אלינו לאמר אם נקנה מהם ביצים ופירות וכו' אמרנו להם, יהודים אנחנו ושבת היום. כ"ג שעות אח"[כ] יצאנו מסיויס ונכנסנו לחפירת התעלה הנקרא קנאל, אשר רחבו כחצי אורך הספינה וארכו מהלך ט"ז שעה, התעלה הנפלאה ההיא מחברת שני ימים, ים התיכון עם ים האדום הנקרא ים סוף.

התעלה הזאת נחשבת לאחת מפלאי תבל, אשר אין על עפר משלה. המהנדס אשר יעץ על החפירה הזאת עשו לו בעיר פורט [ברת] סעיד מצבה גדולה, ועליה סמל דמות תבניתו ופניו כלפי הקנאל. הכל אבני שיש. הקנאל הזה מרהיב עין רואי, אשר מצד האחד גנות ופרדסים ומצד השני הרי חול אשר הוציאו מהחפירה הזאת.

בליל מוצאי שבת קודש תקפתנו [כח.] צינה וקור חזק אשר בחדשי טבת ושבט בעירנו לא יגיע אחד מני עשר מהקור הזה. גם כי נתעטפתי בשלמות ואדרת צמר, לא חממו לי. הלילה הזאת ג' פעמים קשרה אניתנו מפני ג' ספינות חשובות הנקראים תמצין הבאים מאחורינו;

יום א' הנועד לבא בעיר, פשטנו בגדינו מלבושי תימן ולבשנו בגדי טורכי, אשר בשומי על ראשי [ה]מגבעת האדומה כמעט לא יכירוני אנשי עירי. כשתי שעות קודם חצות הגענו לעיר פורט סעיד, וטרם שנרד באו אלינו ג' יהודים מילדי עירנו לבקרינו ולשאול בשלומינו הלא הם, ה"ה מנחם בן מורי ומלמדי מ"ו משה נ"י וה"ה טוב בן טובי נ"י וה"ה נסים בן מנחם הכהן נ"י, יהי מכירנו זה ברוך. כשירדנו לעיר מסרנו כתבי תעודתינו להציר האנגלי, אחר כך נכנסנו לבית המכס, אך מכל החפצים, לא לקחנו כי אם דברים הנחוצים לנו והשאר הנחנו אותו בבית המכס עד שניסע ליפו. אני ואחי הי"ו נתאכסנו בבית הידיד מנחם מ"ו משה הנזכר, שהוא דר עם ה"ה יוסף בן עואץ נ"י, רבים באו לבקרינו וראינו קצת מהם קצוצי פאות הראש ומגולחי זקן במספרים, אשר כמעט לא הכרנום וכאשר הוכחנום על זה לאמר הלא תקחו מוסר מיתר אחינו כי לא נגעו יד בפאות, השיבו, כי אלו כבר דשו בעיר ימים רבים משא"כ אנחנו חדשים מקרוב בנו, ע"כ אנחנו עושים זאת מפני לעג הגוים. כל שכן, אמרתי להם, אלו שישבו זמן רב בעיר לא חשו ללעג הנכרים, אתם מדוע מיהרתם לשנות פני הזמן. אך לשוא. דברינו עלו בתוהו. עוד שמענו מספרים מאחרינו, כי לחפור את כל הארץ באנו וכמרגלים היינו בעיניהם. העיר הומיה תשואות מליאה כי מלפנים טרם חפירת הקנאל, לא היתה כי אם כפר, עתה נעשית עיר גדולה ורבת המסחר, מהמון הספינות הבאות אליה בכל יום. ובכל רחוב בונים בתים רבים, חדשים לבקרים.
הגריכים תכלית שנאה ישנאו את היהודים והוא כי בלכתי לטייל ברחוב והנה גריכי א' אחז בפאת ראשי ואמר לי לקצצם אך אני הדפתיו וא"ל טרם תוכל לעשות. אעשה וגם אוכל, לפיו דבר ובידו מילא. ויצו לנערו להביא לו מספריים, אני אמרתי לו, תכף אלך להקונסול האנגלי ויעשה בך שפטים. אז פחד הארור ורפה ידיו ממני. מה נעמו אמרי חכז"ל "הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה" וכו'.
יום א' הלכתי בשוק הערביים לקנות דבר מה, והנה ג' ערביים ראוני ואמרו אה יהודים שופכי דמים, אמרתי להם, ח"ו אין מדרך היהודים לשפוך דם. השיבו ולמה תכחש יא יהודי, הלא לא תצלח לכם, המצה והיין בליל פסח כי אם בדם נוצרי, ומי הגיד לכם זה, כל הגריכים, פה אחד השיבו, אמרתי להם, שקר טפלו עלינו שונאינו. חלילה ליהודים לעשות נבלה כזאת. אף קללתי קללה נמרצת על מי שעושה המעשה הרע הזה, הם שמעו ותמהו ואמרו היתכן שכל הגויים יוציאו דבר נתעב כזה מליבם, בין כה וכה, והנה גריכי אחד עבר ושאל מה זאת, וסחו לו הענין, הפך פניו לנגדי ואמר לי, כך אתם עושים בודאי. אמרתי לו, האם ראית בעיניך, השיב: לא, נוצרים אחדים סיפרו לי. אמרתילו, אם כן, ערבך ערבא צריך. הכל שקר. הגריכי הזה אחזני בידו והוליכני לזוית אחת מקום שאין עובר, אמר לי, ידעתי נאמנה שהיהודים חפים מעוון זה. עלילת הדם בשקר יסודה, אך הוא עונש לכם מן השמים על שעשינו במשיחם. אמרתי לו, אם הישמעאלים והפרסיים ושאר הדתות מעלילים, כך הוא כדברך, אך עלילה זאת אינה אלא בנוצרים לבד וזה לאות ולעדות, שאינה מצד עונש, אלא מצד נקמה ועוול וחמס, אשר חרפה היא לכם להוציא דבר נבלה כזאת [כח:] מלבכם. אמר מי משתי הדתות ישכון אור האמת דתינו או דתכם. אמרתי לו, לאל דעות נתכנו האמונות ובן אדם ישפוט את המעשה. אמר לי, אני מבקש להתגייר בשביל לישא אשה יהודית, אני שיסעתי אותו בדברים. אמרתי לו, היהודים אינם מקבלים גרים בזמן הזה כי אם על ידי בחינה. והוא לתיתו תוך דוד נחושת ומסיקים האש מתחתיו, אם יוצא חי, אז מקבלים אותו. שקר אתה דובר יהודי, צעק עלי, אני שמעתי מגיירים רק במילה וטבילה, א"ל הגרים ההם ישרי לב הם, ואינם בשביל חמדת אישה כמוך. לדבר הזה חרה אפו עלי, ואמר היהודים עזים וקשי עורף ופנה שכמו והלך. אמרתי לו, כבר קדמוך רבנן "ג' עזים הם ישראל באומות" וכו' ופירש רש"י ז"ל קשים להינצח.

בביהכנ"ס מאחרים מאוד תפילת ערבית בשביל ספירת העומר. גם אומרים פסוקים מעניין הספירה קודם ספירת העומר ונכון הוא. ביום שבת קודש אינם מתחילים התפילה, כי אם לאחר שתי שעות משהאיר היום. ומתחילים רק מהודו בניגון. בתפילה שמונה עשרה דשבת יאמר הש"ץ את הברכה האמצעית בין ג' ראשונות להאחרונות בקול רם וטעמם בזה, להזכיר את הציבור, לבלי יטעו לאמר ברכת החול. כאשר יתחילו הכהנים לברך ברכת כהנים יש מן הציבור פורשים טליתם על בניהם הילדים למען יתברכו בברכה המשולשת בתורה, וכה יהיו מעוטפים עד שישלימו הכהנים, אשריהם ישראל. 

כל תפילתם כמנהג הספרדים, לבד ראה זה מצאתי חידוש בתפילת מוסף, שאינם מתפללים לחש וחזרה כדין. כי אם חזרה לבד. הש"ץ אומר בקול רם וכל הציבור אומרים עימו בלחש. ובטלו גם נשיאת כפים, אשר לא כדת. לאחר התפילה, נתווכחתי עם קצת מהם א"ל מה זה המנהג אשר לא נמצא בשום פוסק חוץ מר"ה ויוה"כ של יובל, יש דעות לזה, כנז"ל במנהגים. כן הוא המנהג, יאמרו כולם. אמרתי להם, מנהג בלא טעם ושורש ויסוד, טעות הוא. עד שאחד מהם אמר, הטעם מפני המון העם, שקשה להם ישיבת ביהכנ"ס כל כך, אשר אם יאריכו עליהם עוד קמעא, לא יבואו עוד לבית הכנסת כלל, על כן תקנו מנהגי הקהל כך. על דרך לבחור הרע במיעוטו. א"ל זה אינו. הלא אתם מנגנים בזמירות, אשר ימשך מזה עיכוב יותר. מוטב יבטל הניגון ולא תקנת חכז"ל, אשר כל בית ישראל נשען עליהם.

אך לאושרינו לשמחת לבבינו דברינו עשו פרי תלי"ת והוא לאחר חזרתינו מירושלים ת"ו נתיעצו בינהם והחזירו את הדבר כתקנת חכז"ל לחש וחזרה כדין.

לאחר תפילת מנחה, קודם סעודה הלכנו עם קצת מהקהל להקביל פני היקרים ה"ה משה בן הנשיא מ"ו בנין מנחם משה נ"י וה"ה משה אהרוני נ"י ואח"כ הלכנו לבקר ה"ה אברהם בן טוב שהיה קצת חולה ירפ"ה. אח"כ באו החברים הנז"ל ג"כ אצלינו להקביל.

יום ראשון ויום ב', אחזתני קדחת גם חולי מעיים ב"מ עד שלא יכלתי לעמוד להתפלל שמונה עשרה, כי אם מיושב. אך, יתב"ה לא הוצרכתי לרופא הדקטור [הדוקטור], גם מנחם נסים משה נ"י הנז"ל ואשת אחי נ"י, נחלו בחולי הקדחת וחוזר ב"מ ביתר שאת. והדקטר בא אליהם בכל יום. מה גם מנחם הנזכר הוא נתחלש מאוד, הב"ה ישלח רפואה שלימה לכל חולי עמו ישראל אכי"ר. והיינו דאמרו חכז"ל ג' ניתנו על ידי יסורין תורה וא"י ועוה"ב.

יום ד' הלכנו בעגלת הקיטור כרבע שעה, לכפר קטן הנקרא תרעא ושם ראינו שפך היאור הבא מהנילוס מצרים בארחות עקלקלות אשר משפתו מזה ומזה עשבים וקוצים ודרדרים, וכאן הוא נשפך אל תעלת בריכה גדולה אשר אלפי צינורות מתחתה יעברו הנמשכים ועולים לכל בית וחדר ומימיהם [כט.] ישפיעו לכל בני העיר גם להשקות כל השדות:

ארכו לנו ימי שבתינו פה י"ב יום, בעיר אשר אין לי בה חפץ. מסיבה כי זה שנתים ימים, נאסרה הדירה ליהודים הבאים מארצות שונות לדור בארה"ק ורק היהודים הדרים בארצות הטורקיא הם רשאים. ואם יחפוץ איש משארי ארצות, ליכנוס לארץ ישראל, עליו החובה ליתן ערב, בעד חמשים אדומים ודוקא ל' יום לבד רשאי לישב. הסיבה הנכונה למניעת היהודים מלכנוס לארץ ישרל, הוא כאשר רבו היהודים הבאים מארץ רוסיא ופולין לבוא לדור בארץ ישראל מפני תגרת ידי שונאיהם, שלחו שרי ממשלת רוסיא להסולטאן התוגרמי לאמר כי היהודים ירבו לבוא לארץ ישראל מכל ד' כנפות הארץ, ואז תהי ידם תקיפה, ויפרקו עול הסולטאן מעליהם, ויקחו את כל ארץ פלשת וימלוכו עליה ביד חזקה, ואז תקצר יד הסולטאן להלחם בהם וכו'. ויש אומרים, כי גם איש יהודי מאיסטמבול עשיר ונכבד בעיני הממשלה, גם הוא עורר שטנה כזאת לפני הסולטאן, כדי למצוא חן בעיני המלכות, אשר חכמי ורבני ירושלים חרה להם מאוד על זה הדבר, איך יעיז איש מבני עמינו לעשות שטנה כזאת.

גם סיבה ב', כי עשירי היהודים הגבירים הגדולים שבערי אירופה בקשו לקנות מהסולטאן כל א"י בכסף מלא אולי יהיה זה התחלת איילת השחר להגאולה העתידה להיות במהרה בימינו, אך לא הסכימו על זה כל מלכי אירופה האדירים, אשר מזה ומזה חרה אף הסולטאן ומנע את היהודים כנזכר:

האדון משה אהרוני נ"י שלח מכתב לאוהביו ומיודעיו שביפו, כי יואילו לערוב ערובה בעדינו בעד ט"ו נפש אך הם השיבו לו כי אין את נפשם לערוב בעד ט"ו נפש ורק ד' או ה' נפשות. אך הוא ערך להם מכתב ב' כי עגמת נפש הוא אם יבואו קצתם וקצתם לא, ונתרצו. ודע קורא יקר כי לולי משה אהרוני נ"י היינו חוזרים לעדן בפחי נפש ח"ו:

יום ה' שני בסיון, עלינו לספינת צרפת אונית הקיטור לילך ליפו חוף ארה"ק והחברים הע"י הנז"ל עלו עד הספינה ללוותינו. ובערב עלה קיטור האניה, ותשם בים דרכה. הספינה מליאה צאן אדם, מפה לפה, איש את אחיו ידחקון עד שלא יכלנו לישון כ"א על התיבות והחפצים. כל רגע לשעה וכל שעה לשנה חשבתי כל הלילה ההוא ולא יכלתי לישן עד אחר חצות. הבוקר אור, תיכף לבשנו טלית ותפילין והתפללנו תפילת שחרית. ועוד כ-ג' שעות אחר אור היום, הגענו ליפו, עיר העתיקה והמהוללה. אך האניה עמדה רחוק מן החוף, כמטחוי קשת, בגלל סלעי מצוק ואבני נגף העומדות לשטן להאניות. וכחצי שעה עפפה אלינו רפסודה גדולה וירדנו אליה ואת כל הכבודה. אך תלי"ת היה הים שוקט ובוטח ונח כשמן. עד הגענו אל החוף ועלינו אל היבשה בשלום. בין המון האנשים שעמדו על החוף פגשנו אחדים מאחינו, אשר ברכונו בברכת שלום והראונו אותות אהבה וכבוד, אך כאשר נכנסנו לבית המכס בקשו לבלש את כל הבגדים והחפצים כמנהג, וזה צריך שהות רב כידוע ואנחנו חפצים לעלות לירושלים בעצם היום ההוא ולקבל שבת קודש בירושלים ת"ו, כי עגלת הקיטור הולכת בחצי היום, ולהמתין עד יום א' ע"ש לא יכולנו כי לא הצטיידנו ליו"ט, מה עשה האדון משה אהרוני נ"י, נתן כסף לבעלי המכס ולא בלשו עוד. הכסף הוא בתי עינים לחכם ומאור לכסיל ועד מהרה נשאו הנושאים את כל החפצים לבית מלון אחד. מה אספר לכם אחיי, כי כגמלים נדמו בעינינו הנושאים, כי כל אחד, כמעט משא גמל עליו. הלכנו אל בית מלון יהודים ושם סעדנו סעודת [כט:] הצהרים ותיכף הלכו למסילת הברזל כחצות היום:

 

הבא   –   הקודם

 

3 מחשבות על “נחלת יוסף – חלדי אדם – פרק י'

  1. פינגבק: נחלת יוסף – חלדי אדם – פרקים א-ט | יהדות עדן
  2. פינגבק: נחלת יוסף / חלדי אדם – פרקים יא – יג | יהדות עדן
  3. פינגבק: נחלת יוסף – חלדי אדם – תוכן עניינים | יהדות עדן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s