נחלת יוסף – חלדי אדם – פרקים א' – ט'

תוכן עניינים

הבא

[כג.]

חלדי אדם

הודעה

אמר הצעיר, רבים וכן שלמים כותבים מעט מזעיר מה שאירע להם בזמניהם וחלדיהם ומסעיהם. גם חלומותיהם כותבים על הספר למען ידעו דור אחרון כמה הרפתקי דעברו עלייהו וכמה נסים נסתרים ונפלאות רבות עשה עמהם הקב"ה. וידוע כי יבחן האדם בהשגחת השם ואחד מהם הוא החלום כי בו יבחן במעשיו כי כפי מעשיו כך יורהו בחלום ובדוק הוא.

ואני הצעיר שבאלפי יהודה אויתי להתחקות על שרשיהם, כדרך הבן המתחקה על שרשי אביו, דרך משל אם ישים האב בתי עינים על עיניו כדי ללמוד היטב בספר כי עיניו חלושות, גם הנער מתאוה לעשות ככה וכדרך הקוף. או אם האב מיסב על כרים וכסתות, הנער גם כן, חפץ לעשות כמו אביו ועוד ועוד. וככה גם אני, לקיים מה שנאמר למען תלך בדרך טובים וכו' [משלי ב', כ']. וראיתי לכתוב בתחילה אחד מני אלף, מעשה אבות וזקנים כדי שיראו התלמידים והבחורים ויקחו מוסר ויתלהב לבם לעשות כמעשיהם. כי מתוך שלא לשמה בא לשמה. 

ולא תקוה ממני לכתוב כל הענין או כל החלומות בשלימות כי זה אי אפשר כי לא יכילם ספר אחד וסהדי במרומים כי לא עשיתי זאת להתייהר או להתכבד חלילה כי אם [כדי ש] יהיו הדברים לזכרון נגד עיני ונגד ניני ונכדי:

 

פרק א' – זקיני מ"ו ישועה נע"ג

אבי זקיני כמו"ר ישועה נע"ג אב"ד דק"ק עדן, היה גאון וחסיד. שמעתי מפי מגידי אמת שהיה רגיל לשחוט כבש או עז או יותר, ביום שמחת תורה ויבואו אצלו אחר התפילה מחשובי הקהל לסעוד אצלו וכן היה נוהג בכל שנה:
פעם אחת שחט כבש אחד ונמצא טריפה בריאה. בא הטבח לביהכנ"ס לומר לו, והוא ז"ל לא היה אמיד וגם השעה דחוקה כי כבר היו בחצי התפילה והלך עם הטבח לביתו ואמר להם הראו לי את הריאה ומצא אותה טריפה, אמר להטבח, תחזיר את הריאה למקומה והחזירה. ואמר לו הביאו לי מקל והביאו לו, לקח את המקל והיה מלקה הבהמה השחוטה והתלויה ואמר והוא רחום יכפר וכו' ג"פ, ואמר להטבח תוציא הריאה והוציאוה ונפחוה והנה היא שלימה ולא היה בה שום טרפות המה.
ראו כן תמהו והיה לפלא בעיניהם. והשרידים אשר נגע יראת השם בלבם אילצוהו להגיד להם זה הפלא ויאמר להם, האמת אגיד לכם, כי זאת הבהמה אין בה שום טרפות. אלא יש בה ניצוץ אחד של נשמה מגולגלת והראו לי ברוה"ק כי יתוקן במלקות מ'. וכו' זיע"א. ונלב"ע לחיי העוה"ב שנת התרט"ו זקן ושבע ימים בן שמונים ושש שנים:

אמרו כי אשה יהודית זקנה היתה בעיר צנעא הבירה הרחוקה מפה עדן מהלך ט"ו יום דרך היבשה והזקנה מעולם לא ראתה עדן. פעם אחת אמרה לאיש יהודי עדני' אשר גר שם בצנעא לרגלי מסחרו' מכיר אתה בדיין עירכם ושמו מ"ו ישועה ותוארו כך וכו', אמר לה הין מאין את יודעת אותו, אמרה לו' הלילה הזאת בחלומי והנה עיר עדן הומיה כולה באבל וכל גבר ידיו על חלציו כי נלקח מהם אב"ד שלהם והוא מ"ו ישועה זל"ת ומספידים אותו הספד גדול וכו'. כשמוע היהודי העדני קרע בגדיו ואמר ברוך דיין האמת ובכה בכי גדול וכו'.
אמרו אותה השנה שנפטר הצדיק הזה לקו הכרמים והתבואות אשר בכל מדינת התימן ולא חזרו לקדמותן מהיום הזה. תנצב"ה. השם יאמר די לצרותינו וירחם על עמו ישראל אמן.

[כד.]

פרק ב' – מ"ו מנחם נע"ג

כמו"ר מנחם מנצור אב"ד דק"ק עדן נע"ג זקינה של אשתי, תבורך מנשים, היה גאון וחסיד. שמעתי מפי מגידי אמת' פעם אחת היה עובר בשוק של ערביים והיה לבוש מנעלים כדרכו ועבר אחד מן הערביים שהיה אדון שלהם (סייד) וסטרו למורינו בלחייו לעיני כל, באמרו למה עבר לפניו במנעליו. והוא ז"ל לא ענה לו דבר, כי אם הלך למקוה וטבל עצמו והחליף שמלותיו והלך לביהכנ"ס. ואמר לשמש, עמוד בפתח ביהכנ"ס אם תראה הערביים נושאים מת, בוא והגיד לי. ופתח ההיכל והתפלל לפני ה' וב"ה שמע תפילתו. עד שלא השלים בא השמש לומר לו כי הוציאו את המת והוא אותו רשע שסטרו. כן יאבדו כל אויביך, אז סגר ההיכל והלך לביתו לשלום.
ממחרת נשמע הדבר בבית המלך ושלח למורינו ואמר לו בדרך שחוק מה זה מנחם לא הנחתו אפילו שעה אחת. השיבו מה עשיתי לו, השם נגפו ויוסף המלך אהבו זיע"א.

סיפר לי כבוד אבא מרי ז"ל שמרי מנחם ז"ל לא היה אב"ד כי אם שנה אחת, והטעם כי היו רוב טובי העיר מסכימים למנות מרי זקיני ישועה ז"ל אב"ד כי הוא גדול ממנו, ויהיה מרי מנחם ז"ל שני לו, ומפני סיבה ל"י שקרה, מינו אב"ד מרי מנחם ז"ל ושני לו מרי זקיני ישועה ז"ל, ולאחר כך ישב זקיני מרי ישועה ז"ל אב"ד שבע עשרה שנה, זכותם יע"א:

 

פרק ג' – מ"ו שילה נע"ג

זקיני אבי אמי כמו"ר שילה בן טוב נע"ג, היה צדיק וחסיד, אחד מג' ב"ד צדק של ק"ק עדן. והיה הוא ז"ל וכבוד אדוני אבי ז"ל בתכלית האהבה. והיה דרכו לבוא בשבת קודש לסעוד אצל כבוד אדוני אבי. ולפעמים אני הצעיר קורא לו מבית הכנסת ואדוני אבי ז"ל קם ממושבו הקבוע לו ומושיב חמיו במקומו, מרוב חיבה. ולאחר הסעודה היו יושבים כמעט עד חצות בדברי תורה וסיפורים ויין ומגדנות. כה היה דרכם תמיד. והיה זקיני ז"ל עושה שבת אחת בביתו ושבת אחת בבית אדוני אבי ז"ל וכן ביו"ט. והיה כבוד אדוני אבי, מהנהו מנכסיו בשפע וכן זקיני היה מכבד לאדוני אבי, ביותר ומי שלא ראה אהבה כזו, לא וכו'. אשריהם ואשרי חלקם. גם אני הצעיר, היה זקיני ז"ל מחבב אותי ביותר כמעט כמו בנו. והרב הנאור הזה הוא רמז לאדוני אבי ז"ל, כי יוליכני, אני הצעיר, ללמוד תורה אצל חתנו כמו"ר יעקב הי"ו בן כמו"ר משה נע"ג, אחד מג' ב"ד צדק של ק"ק עדן, אני לבדי ואין זר איתי. וכן היה כי לימדני תורה כמו ג' שנים ולאח"כ ישבתי ללמוד עם חברת התלמידים אצל אביו כמו"ר משה זל"ת [זכרו לתחיה] ויהי כי הגיע לגבורות, זקיני זה ז"ל, חש במעיו דבר קל כל שהוא, בשעת תפילת מנחה קם והתפלל מנחה והשלים תפילתו ותיכף שכב על המיטה. והנה אין קול ואין קשב, כי עלתה נפשו לשמים. ושל"ח זיע"א ותהום כל העיר תנצב"ה:

 

פרק ד' – ב"ד ק"ק עדן

בתקופתינו זאת היו ג' ב"ד צדק בעירנו חכמים מובהקים. ראשון בקודש [כד:] הרב הישיש כמו"ר מנחם בנין נ"י חכם גדול סיני ועוקר הרים קולע אל השערה ולא יחטיא.
והרב הישיש וקצין כמו"ר שמואל נסים דיין נ"י תקיף וחסיד ובתפילותיו הנוראות מרעיש את הלבבות.
וחוט השלישי, כמו"ר משה עודד נ"י וזכרן גדול, רבים ישתוממו על כח הזכרון שלו, אשר לא יאומן כי יסופר. ויהי בשנת התרמ"ח בעוה"ר, נלקח נגיד ראשנו כמ"ו מנחם בנין הנזכר נע"ג וג' חדשים אחריו נלב"ע כמו"ר שמואל נסים הנזכר נע"ג וג' חדשים אחריו נלב"ע כמו"ר משה עודד נע"ג. והשנה הזאת היתה שנת צרה ומצוקה אש להבה אש מתלקחת, כי בעוה"ר פרחו אבעבועות בילדים גדולים וקטנים ותגזור על ימין ועל שמאל וימות עם רב מישראל, עד כי יום א' בחודש חשוון נאספו כל הציבור לבית הכנסת וגזרו צום תענית וצדקה וביטול מלאכה תורה ותפילה והרב הנשיא כמו"ר בנין נ"י בן כמו"ר מנחם משה נע"ג – הוא ירד לפני התיבה ויעורר את הציבור בבכיון גדול וכו' עד שריחם השם ותשקע האש. השם ב"ה יאמר די לצרותינו וירחם עלינו ועל עמו ישראל אמן:

וידוע כי הבטיחנו הקב"ה ע"י עבדיו הנביאים נביאי האמת והצדק כי לא אלמן ישראל, והוא כי מינו טובי העיר ג' ב"ד צדק ג"כ חכמים מובהקים, והם הרב כמו"ר בנין נ"י בן כמ"ו מנחם בנין הנזכר לעיל, סיני וחסיד ונאדרי בקולו. והרב כמו"ר יצחק הכהן נ"י בן כמו"ר יצחק הכהן, חכם גדול ועוקר הרים בפלפולו. ונהירנא כד הוינא טליא היה אביו כמו"ר יצחק הכהן נע"ג אב"ד גאון וחסיד ותקיף תנצב"ה. וחוט המשולש מורי ומלמדי כמו"ר יעקב נ"י בן כמו"ר משה עודד הנזכר לעיל חכם גדול ועוקר הרים בפלפולו. וכמו"ר בנין נ"י בן כמו"ר סעדיא חכם וחסיד והוא סניף להדיינים. ואהובי וחמודי כאו"מ עודד בן מנצור נ"י הוא ש"ץ וענוותן כהלל. ובראש כולם הרב והנשיא והטפסר כמו"ר בנין נ"י בן כמו"ר מנחם משה. ואחיו ידיד השני השר והטפסר כאו"מ יהודה נ"י הם המנהיגים לכל הקהל. השם יאריך ימיהם ושנותיהם:



פרק ה' – כבוד אדוני אבי ז"ל נע"ג

כבוד אדוני אבי ז"ל היה תקיף וחסיד וענוותן כהלל. וגם כן היה בעל אומנות ולקח גם כן קונטרז של יין שרף מן הממשלה כמו כ"ב שנים, וגם כן קונטרז של שתי צריפים להממשלה. והיה מהנה לת"ח מנכסיו ועושה חסד לעניים ובנה ב' בתים לי"ש והקדיש אותם, קודש לעניים. אשריו ואשרי חלקו. והשם השפיע לו מטובו, וקנה כמה בתים וחנויות לשכירות והיו לו ד' בנים זכרים זב"י הע"י [זרע בית ישראל, ה' עליהם יראה] וזכה והשיאם בחייו וראה בנים ובני בנים ד' דורות. ובניו לא עסקו במלאכה והיה הוא ז"ל זנם ומפרנסם הם ונשיהם ובניהם. והיה דרכו בקודש לקום באשמורות כל השנה לומר שירות ותשבחות לשם יתברך ומשכים ומעריב לבית הכנסת ואחר התפילה לומד שולחן ערוך, חק לישראל, תהילים מעמדות, ואחר חצות – זוהר, עין יעקב, תיקונים, משניות וכו' כפי מה שראו עיני זיע"א. ונכבד הוא בעיני הבריות וכמה פעמים שלחו לו הב"ד צדק להיות ש"ץ בביהכנ"ס ולהיות מעשרה המתירים בערב ר"ה, כנזכר לעיל במנהגים ועוד ועוד. אך הוא ז"ל מרוב ענוותנותו לא רצה, באומרו יש בעיר בלעדו [כה.] די והותר. לבד זה יאות להם להיות בסוד ז' טובי העיר לפקח על עסקי הקהל וכיוצא.

כידוע גם בעיני הממשלה יר"ה, הוא נכבד בגלל צדקותיו הרבות. ויהי בזקנותו, שמעו כי הממשלה עשתה חוק, כשמת האדם ויש לו נכסים וקרקעות והיא מחלקת אותם לבנים ולבנות שוה בשוה אשר לא כדת מרע"ה. עמד וכתב כל נכסיו לבניו בחייו חלק כחלק, מלבד הבית אשר אנו יושבים בו, כי הוא כתוב בשם אביו מו"ר זקיני ישועה נע"ג. וכמה פעמים אמר אדוני אבי לכתבו בשמו ולא איסתייעא מילתא. פעם אחת נפלה קטטה בין האחים על כמה עניינים, והוא ז"ל, לא נח ולא שקט, עד שקרא את הגביר והנשיא כמו"ר בנין נ"י בן כמו"ר מנחם משה ועשה שלום בינהם בתנאים ידועים. וכמה פעמים מזהיר אותם, שלא יבואו לידי קטטה ומחלוקת, כי אם שלום יהיה מתווך בינהם. ואח"כ סבל יסורים כמו ד' שנים וחצי לזככו וליתן לו שכר מושלם לעוה"ב זיע"א, ועלה לשמים שנת התר"ן כ' בסיון ליל מוצש"ק בחצות הלילה ושל"ח תנצב"ה:

 

פרק ו' – האחים הי"ו

אחר כך נחלו בניו כל אחד חלקו אשר כתב לו בחייו מלבד הבית אשר אנו יושבים בו כנזכר לעיל. והוצרכו לכתבו בשמם וליטול כל אחד חלקו, ולא עלתה בידם מכמה סיבות. א' כי היו בני דודם מערערים עליהם ליטול עמהם חלק כחלק, אשר לא כדת, כי כבר עשו בית דין הראשונים, גבול בינהם ולא הועיל, כי הלכו בני דודם לערכאות של עכו"מ. והממשלה רוצה ככתוב בשטר כידוע וכו'. 

ובכן הוכרחו האחים להוציא הוצאות רב, לזה נתנו מעות ולזה קנו לו בית אחר ולזה בהפצרות רב וכו'. סיבה ב' כאשר נתרצו בני דודם כנזכר היה עיכוב מן הערכאות על המבוי כידוע, שני האחים, שמואל ושילה הי"ו נתרצו להוציא מבוי מפני דחקם, אבל מנחם וישועה הי"ו לא רצו, באמרם יעבור עליהם מה וכו'. אחר כך דחקו אותם בני דודם וחזרו על תנאי הראשון, נאלצו לרצות ולא הועיל, כי כבר שר בית המשפט נתמלא רוגז. ובכן היינו הולכים פעם לבית הרב הנשיא מ"ו בנין נ"י ופעם לשר בית המשפט, כמה פעמים ועם הוצאות כפליים מאשר בראשונה ונתאחר הדבר כמו ג' שנים, עד שסייע הקב"ה ונכתב. והרסנו ובנינו אותו על צד היותר טוב, באופן שחילקנו אותו לשנים. חציו לקחו מנחם וישועה הי"ו וחציו שמואל ושילה הי"ו, והיינו בעצה אחת ובלב אחד ולאחיו יאמר חזק ובכן נעשה ונצליח. אנס"ו [אמן נצח סלה ועד]. 

 

פרק ז' אני הצעיר

אני הצעיר נולדתי בשנת התרכ"ג חדש תשרי, ושנת התרל"ח חדש אדר השיאני כבוד אדוני אבי ז"ל אשה, ושנת התרל"ט, חודש אייר, נולד לי בן בכור תלי"ת.
עד תחילת שנת התרל"ז השלמתי חק לימודי אצל כמו"ר משה עודד ז"ל כנז"ל, ואני הייתי אז בן י"ד שנה, אך שמץ מחכמת הקבלה, מה גם חכמת המחקר אין אתי יודע עד מה, כי לא לימדני רבי ז"ל. והצדק איתו כי עדיין איני ראוי לזה. כי אם הפשט הבלול בדרש. אך בשנה זו הביא לי כא"א ז"ל, ת"ח תימני וילמדני הלכות מפוסקים וכו'. [כה:] והרב הזה השכיל ללמדני מעט מזעיר מחכמת הקבלה ותהי בפי כדבש למתוק. ואומר, ראו נא כי אורו עיני, כי טעמתי מעט מדבש הזה, אך רבים מנעוני מזה, באמרם, כי לא כל מוחא סביל דא. אמרתי מה ידעתי ולא ידעתם כי לא אעשה בנפשי שקר כי באתי עד תכליתה, כי באמת בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי וכו'. אך הם לא רפו ידם ממני ופעם אחת היינו מסובים במשתה לאחר חופתי בבית חמי ז"ל והם בחלקלקות לשונם, פיתוני גם יכלו לי, כי אשאיל להם, על מנת להחזיר, שני ספרים היקרים, ספר עץ חיים, וספר פרי עץ חיים אשר להאר"י זצ"ל. ולאחר ימים שלחתי להם כי ישיבו לי הספרים הנזכרים, אך הם אמרו כי לא ישיבו עד עולם, לדבר הזה חרה לי עד מאוד, כי באמת הספרים הנזכרים אינם שלי כי אם שאלתים מאיש אחר, ועוד הוסיפו לי רוגז מאת כא"א ז"ל ואמרו לי כי מסכלותי ומחסרון דעתי עשיתי זאת, אך כא"א לא נח ולא שקט. ופעם בפעם שלח להם כי ישיבו את הספרים, כי כבר נתרצו הבעלים למכור את הספרים הנזכרים לכבוד א"א ז"ל, אך לשוא. עוד הוסיפו, וקנו הספרים מיד בעליו אשר לא כדת. ולמען תדע קורא יקר כי לא ח"ו להתנקם כתבתי זה בכאן, כי אם להראותך כמה השנאה מקלקלת השורה וכו', השם הטוב יכפר:

שנת התרמ"א הלכתי מבית חמי לבית אדוני אבי ז"ל אני וביתי. שנת התרנ"ד הרסנו את הבית הישן הנזכר לעיל ושנת התרנ"ה נשלם הבית החדש הנזכר והלכנו לדור בו אני ובני ביתי. ושנת התרנ"ו בא גם אחי שילה הי"ו, לדור בו, הוא ובני ביתו. והיינו שבת אחים גם יחד בעה"י, באהבה וחיבה ביתר שאת ויתר עוז משהיה מקודם. והיינו לומדים ביחד, בין ביום בין בלילה וגם כן בשבת ויו"ט. ולפעמים אפילו בחול, היינו סועדים ומסבים על השולחן ביחד, כשני אחים תאומים, וכל כך נקשרה אהבתינו עד להפליא. הב"ה יתמיד אהבתינו עד עולם ויאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים ויעלינו בקרוב לארצנו ונזכה לראות בית קדשינו ותפארתינו במהרה בימינו אכי"ר.

 

פרק ח' – חסדי השם אזכיר 

פעם אחת, אני הצעיר היית מיסב על המיטה ואשתי יושבת מצד השני והבן באמצע. והיינו שותין קאוי וטוטון וכו' ועלו נערים על הגג ויש על הגג כתלים קטנים ועליהם קורות למעקה ויזיזו הנערים את הקורות דרך שחוק ותיפול אבן גדולה מן הגג ותשבר הדלעת. וממש אני והבן תחתיה, ותהילה לאל כי נפלה האבן באלכסון, כי אם ח"ו נפלה ביושר היתה משברת המיטה לרסיסים, ברוך פודה ומציל הלכ"ט כל"ח [הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו]:

פעם אחרת, היינו יושבים אני ואחי שילה הי"ו לראות בעושי מלאכת הבנין וישבנו תחת כותל רעוע בלא ידיעתינו, פתאום שמענו קול רעש מאחורינו, וקמנו לראות והנה כי אם שורת אבנים מהכיפה הבנויה נפלה, שנשברה קורה שתחתיו בלי כל נזק. תיכף ומיד נפל הכותל הרעוע שישבנו תחתיו. ומזה תקיש סיבת עמידתינו וכו' מה עמקו נפלאות השם בפ"ו.

גם פעם אחת, היינו יושבים, גם כן אני ואחי שילה, תחת הכותל והנה נפלה שורת אבנים מן הכותל ממש ואנחנו תחתיו ונפל [כו.] לצד אחר, הבנאים התפלאו אז כאילו מלאך בא ודחפה וכו' תלי"ת, השם ב"ה יצילינו מכל צרה וצוקה אכי"ר:

שנת התרמ"ז, ליל כיפור קמתי ממיטתי ואני מרעיד כי נקרא נקראתי. רעדה אחזתני וארכובותי דא לדא נקשן ואימת מות נפלה עלי. אז גמרתי בלבי אם יחייני השם אלהי בל"נ, להיות נוער ולומד בליל כיפור כל הלילה בכל שנה, ובה"ל כי בשנת התרמ"ח ליל כיפור הייתי נוער ולומד כל הלילה וכן היה עד שנת התרנ"ו. נתחבר עמי אחי שילה הי"ו אשר גם הוא אירע לו וכו' והיינו לומדים ביחד ליל כיפור כל הלילה תלי"ת, הב"ה יאריך ימינו בטוב ושב"נ אכי"ר. ויעקור לב האבן מבשרינו ויתן לנו לב בשר וישלח לנו גואל צדק במהרה בימינו אמן.

שנת התרנ"ז ה' לחדש ניסן ברכתי ברכת החמה תלי"ת, ועתידה להיות איה"ב שנת התרפ"ה, אז אמרתי בלבי בלי נדר אם יחייני השם אלקי ואזכה לברך ברכת החמה שנית, עבידנא סעודתא לרבנן ונר למאור לכבוד אדוני אבי ז"ל בבית הכנסת וחילוק צדקה לעניים, הב"ה יסיעינו לעשות רצונו כרצונו אנס"ו:

 

פרק ט' – חלומות נפלאים

שנת התרמ"ז, כשהיה כבוד אדוני אבי ז"ל מדוכא ביסורין כנז"ל, לילה אחד בחלומי, ראיתי שאני מצטער על צער אבי והנה כדמות איש עבר לפניי ואמר לי אל תצטער יותר. אביך יחיה כמו מלך ותיכף חלף הלך לו, ואיקץ. נשתוממתי על המראה כי לא הבנתי דבריו אם כימי מלך יחיה אך לא ידעתי לאיזה מלך ירמוז, או שמא גימטריא הוא כי מנין מלך עולה צ' ומי יתן. והיה עד שנת התר"ן, כשעלתה נפשו לשמים אז הבנתי כי הוא כימי המלך דוד ע"ה, כי אדוני אבי ז"ל נולד שנת תק"ף ומ-תק"ף עד תר"ן הוא 70 שנה וחיפשתי בנביאים ולא מצאתי מלך שחי ע' שנה, כי אם דוד המלך ע"ה, זיע"א:

כשהיינו משתדלים על עסק הבית אשר אנו יושבים בו לכתבו ולבנותו מחדש כנזכר לעיל, בא לי בחלום כא"א נע"ג וא"ל לשוא אתה עמל, לשוא אתה מייגע עצמך, עוד יעברו ימים ושנים, א"ל, וכן היה כי נתעכב כמו ג' שנים מכמה סיבות הנז"ל.

פעם אחת בחלומי באה נערה אחת שכבר מתה, אך לא ידעתי אותה, מי היא. מי את ומה שמך שאלתיה, בל תדע שמי השיבה. אמרתי לה מאין באת, מגן עדן וגם מגיהנם באתי השיבה [הושיבה] לי. שאלתי אותה על פלוני ופלוני שכבר מתו, היאך הם באותו עולם האמת ועל כולם השיבה לי, פלוני בן פלוני בג"ע במקום פלוני ופלוני כך עושים לו ופלוני כך דנים אותו וכו'. שאלתי אותה על כבוד אדוני אבי נע"ג ואמרה לא ידעתי אותו ולא את מקומו. אז אמרתי וכי נערה זאת מאין תדע בודאי לא תדע, כי אדוני אבי ז"ל הוא בג"ע העליון. והחברים היושבים למולי אמרו בודאי כך הוא זיע"א. ותיכף הלכה הנערה הזאת ואיקץ, אך שמות האנשים ההם לא אוכל להגיד כי כבוד אלהים הסתר דבר. ואישן, וראיתי שנית והנה אנחנו יושבים בבית הכנסת והציבור ג"כ יושבים ובא המנוח כמו"ר בנין אב ב"ד הנז"ל בן כמו"ר מנחם בנין נע"ג וביקש לישב בין הציבור ולא רצו וגם צעקו עליו, באמרם שהוא מת ולא יתכן לישב [כו:] בין החיים, אך הוא ז"ל נתמרמר עליהם והתחיל להכותם בסודר אשר בידו על אחד ואחד וראיתי שאני ואחי שילה הי"ו היינו יושבים ביחד עד שבא אצלינו וביקש לישב ביננו, כמעט נתרצינו אך עד ארגיעה, אמרנו לא יתכן כלל, והלך ולא היכנו בסודר, זיע"א תנצב"ה:

פעם אחת קבעתי חק לימודי בחדש אלול, בכך וכך דפים ליום וכך וכך משניות וכו' ובעזרת השם יתברך השלמתי. ובסוף אלול בחלומי, והנה כמו איש בשרני ואמר לי וסר עוניך וכו' תלי"ת הלכ"ט:

שנת התרנ"ז חדש מנחם, שישי בו ליל ד' בחלומי, והנה המולה גדולה בתוך העיר לאמר כי אליהו ז"ל בא בצהרים עם אחאב ונביאי הבעל להתווכח ולשחוט ב' פרים לאמר ואש לא תשימו אשר יענה באש וכו'. והלכתי לראות בבוקר, ובאו עם רב מאוד, ובין רגע לרגע רבו מאד מאד וגם אנשי הצבא באו והיינו מצפים ועומדים צפופים מתי יבא אליהו ז"ל עד הצהרים עד שבא ואמרו לי זה הוא אליהו הנביא ז"ל וראיתי אותו כמו איש פשוט ואמרתי למה לא בא במרכבה ובלבושים ואמרו כי לא עתה, כדי להשלות את נביאי הבעל. אז הביאו הפר האחד והכניסוהו גם כן לבית ושחיטתו וניתוחו גם כן לא ראיתי ואמרו שעשה הכל כמו שכתוב בנביא ויהי בין הערבים, ראיתי את אליהו הנביא ז"ל יושב על כסא גדול מפואר ומהודר במלבושים נאים כ"כ, וזקנו יורד ע"פ מדותיו לבן כשלג, דבר נפלא לא ראיתי כל ימיי, זיע"א. וראיתי אחאב יושב על הכסא בריחוק מעט וגם שרים ושרות באו לנשק ידי אליהו ז"ל והיה נותן להם ידו אך הוא ז"ל לא נשק אותם ואמרתי בלבי, כי נכנעו כולם תחתיו. אחר כך הביאו המרכבות ויעלו המלך והשרים אך אליהו ז"ל עלה במרכבה לבדו זי"ע, והלכו כל העם אחריהם. אחר כך נדמה לי, כאילו אני ער והייתי מספר הפלא הזה לבני ביתי, ואיקץ. ואישן וראיתי שנית והנה בתים הרבה, ובהם נרות רבות לאלפים ולרבבות וכלם מלאים יהודים ועליתי ולא מצאתי מקום פנוי. ונכנסתי מבית לבית, עד שמצאתי מקום אחד ויש בו מעט אנשים, זה אומר תבוא הנה וזה אומר וכו' ומצאתי החבר מנחם בן דודי מ"ו שמואל הי"ו וישבתי אצלו והיו מביאים פירות מכמה מינים וקליות וכו' ואיקץ. ואישן ואראה בית אחד, יש בו כסאות ושולחנות ויושבים בהם מושל העיר האנגלי [האינגליזי] ושרים הרבה גם יהודים מגבירי העיר ישבו עמהם. וגם אני הצעיר ואחי שילה הי"ו ישבנו על הכסא עמהם. והביאו יין שרף ומגדנות וכו' ואראה אצלי על השולחן תמרים גדולים, כמו אתרוגים. ולקחתי אחד וברכתי וראיתי כולו מלא תולעים ולא אכלתי. ונתחרטתי על הברכה, אך יין שרף שתינו. אחר כך עמד אחד מגבירי היהודים מבית הנשיא, אך שכחתי מי הוא מהם ולקח הכוס בידו וברך עליו כך, ברוך הבוחר בעמו ישראל מכל העמים והחפץ בת"ח מן הע"ה וענו כל המסובים אמן ב"פ, ואיקץ:

שנת התרנ"ח חדש סיון, גזרה הממשלה שכל השופך מעט מים מן החלונות לרחוב או אם נמצא במבואות מעט סרחון או מים שפוכים, בקנס כסף רב ויותר משלושים מבני עמינו נלכדו, זה שילם עשרה כסף וזה חמישה כסף וכו'. וביותר הפיח בהם הממונה, על החיצונים לוקחי הזבל והטינופת לפני שר בית המשפט האנגלי בחלקלקות לשונו. והיה הממונה מחרף ומגדף את בני עמנו [כז.] ומקלל קללה נמרצת על לא פשע בכפם בעוה"ר, השם ב"ה ינקום נקמת עמו ישראל. גם אני ואחי שילה הי"ו העלילו עלינו שקר והזמינו אותנו בעוד שני ימים למשפט והייתי כל היום ההוא, סר וזועף ודואג, לא על הקנס בלבד כי גם על הקללות והחרופים הנזכרים. בלילה ההוא, כ"ו בסיון בחלומי והנה כבוד אדוני אבי נע"ג, יושב על השולחן ומסובין עמו כל בני הבית. כי נראה לי שהיה ליל פסח, ובעוד שהיינו מסובין, הושיט לי כבוד אדוני אבי ז"ל כוס יין, וברכתי ושתיתי. וגם כן הושיט לי ספר, לומר פיוט לכבוד יום טוב ואני הייתי מיצר על הדבר הנזכר לעיל וזמרתי זמר בשפל קול התחנה. כבוד אדוני אבי ראה ותמה, ואמר לי למה לא תזמר בקול ערב כדרכך, הסר דאגה מלבך ואל תחוש. אחר כך לקח כבוד אדוני אבי ז"ל כוס יין וקידש עליו קידוש היום ושתה ונתן לי לשתות, ואיקץ. בליל שני בחלומי, גם כן נראה לי שהוא ליל פסח וגם כן כבוד אדוני אבי ז"ל לקח כוס יין וקידש ונתן לי לשתות וסעדנו ביחד וכו' תנצב"ה זיע"א. לאחר שני ימים הלכנו לבית המשפט וחקרנו והנה הממונה הנזכר טעה בדבר, כי לא היה בית הכסא שלנו ויצאנו בדימוס תלי"ת הלכ"ט כל"ח: 

שנת התרנ"ח היה אחי שילה הי"ו הולך לבית המדרש ללמוד עם החברים אי"ת ואני לא חפצתי לילך כי נסתפקתי במעט הלימוד בבית הכנסת, ופעם בפעם כאשר בא אחי הי"ו מבית המדרש, הייתי שואל אותו מה חידוש היה בבית המדרש והוא משיב כך וכך. עד פעם אחת בליל חמשה טבת, אמר לי פלפלא חריפתא ואני בתומי אמרתי לו זה חריפות של הבל. וישנתי אותה לילה בחלומי והנה כבוד אדוני אבי נע"ג בא ומתכעס עלי כל כך. ואני נבהלתי מראות. אמרתי לו מה פשעי מה חטאתי. ואדוני אבי ז"ל הוסיף להתרגז עליי ואמר לי עדיין יש לך פתחון פה וכו' ואתה הוצאת עלי דברי בלע. ואני כשמעי זאת, אמרתי ח"ו, לא היו דברים מעולם. ואדוני אבי ז"ל הוסיף כעס על כעס והתחיל להכות אותי. ואני התחננתי לו, בי אדוני וכו' ואיקץ. חרדה גדולה נפלה עלי. מה זה ועל מה היה. אז הבנתי על מה ירמזון דברי דברי כבוד אדוני אבי ז"ל. מה שאמרתי בלילה לאחי ויהיה ח"ו התרשלות לאחי הי"ו וכו'. ועתה נתחרטתי ואמרתי, חטאתי עויתי ופשעתי, על שהוצאתי דבר כזה מפי. והוא רחום יכפר עון. הב"ה יזכינו לעשות רצונו כרצונו ויקיים בנו מה שכתוב וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך אכי"ר:

שנת התרנ"ט בניתי בית אחד בשוק לעשות אותו פונדק ולא לקחתי רשות מהממשלה כנהוג, כי אמרתי בניין מעט הוא ואיני צריך. בין כך ובין כך, נשמע להממשלה ובאו חיילים ומנעוני מלבנות עד שיבוא השופט ויראה וכו'. ואני נתפחדתי מאוד. עד כ"ב בכסלו בא השופט, ואמר לי, אתה בנית בלא רשות, אם כן, אם רצונך להשלים הבנין, תבא לבית המשפט ותיטול רשות. ולא הגיד לי לעשות מבוי כנהוג. בלילה ההוא בחלומי והנה מת סרוח עד מאוד בבית ולא יכולנו לעמוד מפני הריח. ואנשי הבית צועקים, מי הביא את המת הזה בבית. ועד שקרינו להנושאים להוציאו, בא אחד והשליך את המת לחור בית הכסא, ואיקץ. אז הבנתי כאלו בעל החלום יגיד לי כי יקחו ממני מבוי על כרחי שלא בטובתי. אך הייתי מיצר אם יקחו המבוי מהאמצע, כי נזק גדול לי. אך הממשלה לא רצתה ליקח מבוי מן הצד, כי אם מהאמצע, כנזכר. לשווא כיתתתי את רגליי מן השופט אל הפקיד ב' פעמים. עד ליל שבת קודש בחלומי והנה כבוד אדוני אבי זל"ת, אמר לי, אל תצטער בני, כי לא יקחו כי אם מן הצד, כחפצך. וכן היה, זיע"א תנצב"ה:

 

הבא

2 מחשבות על “נחלת יוסף – חלדי אדם – פרקים א' – ט'

  1. פינגבק: נחלת יוסף – חלדי אדם – פרק י | יהדות עדן
  2. פינגבק: נחלת יוסף – חלדי אדם – תוכן עניינים | יהדות עדן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s